Table of Contents Table of Contents
Next Page  30 / 114 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 30 / 114 Previous Page
Page Background

טבע הדברים

|

30

ב"דאון טאון" של לו מנטאנג נמצא ארמון המלוכה, מבנה עץ ובוץ,

צבעוני ויפה, אך אסור להיכנס כי המלך הזקן חולה. אין עדיין יורש

שנה.

500-

עצר, ויכול להיות שבקרוב תנותק שושלת שהחלה לפני כ

מרגישים כאילו הזמן קפא פה בימי הביניים. מול הארמון עזים ויאקים

שהרועים מכנסים אותם עם ערב לחצרות. נשים כובסות במעיין

בכיכר המרכזית ומחליפות דברי רכילות עם הטוות והטוחנות (בכל

מקום מרכזי יש שקערורית אבן לטחינה). ליד המנזר יש שקערורית

כזאת לטחינת עלים ריחניים של עצי מחט. אחרי שביצעתי עמידת

ראש בתוכה, זה הרגיש והריח כמו אחרי חפיפה ב"בת אורן".

התיידדתי מאוד עם אחד הנזירים, שגם דיבר אנגלית לא רעה. מכיוון

שתחנונת החשמל שבכפר מושבתת, קיבלתי את הצעתו הנדיבה

ויצאתי בלילה למנזר כדי להתחבר שם לחשמל הסולארי ולהטעין את

סוללת המצלמה. דברים שנראים לנו בסיסיים ומובנים מאליהם -

מקלחת, כביסה, חשמל, ואינטרנט, לא ממש זמינים פה.

באכסניה שלנו אנחנו פוגשים, למרבה הפליאה, קבוצה של חמישה

ישראלים מבוגרים שמטיילים בערך באותו מסלול כמונו. מה

,83

שמרשים במיוחד זה שיוזם הטיול ומארגנו הוא שוקה רווק, בן

שמוכר לדורית עוד מהימים שהדריכה בבית ספר שדה, מומחה בעל

שם עולמי לבוטניקה. היה אתם גם בחור בשם יורם, מומחה לחרקים.

קיבלנו הרצאה מאלפת על הבודהיזם, ושוחחנו על גאולוגיה. כאן

בנפאל, כדי להיחשב מדריך, צריך רק להכיר את הדרך.

מעניין כמה שונה הרכב התיירים פה ממסלול "סובב האנאפורנה".

שם פגשנו בעיקר ישראלים צעירים, אחרי צבא, סטודנטים, ואילו פה

אין כמעט צעירים או ישראלים (כנראה בעיקר עקב המחיר הגבוה

והבירוקרטיה המסובכת), והמטיילים המעטים הם קבוצות של

מבוגרים מאירופה.

1

3

4