Table of Contents Table of Contents
Next Page  11 / 114 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 11 / 114 Previous Page
Page Background

11

|

טבעהדברים

מתבררות היום. לדברי עבד אל-סלאם סעיד,

מנהל החפירה הארכאולוגית, נחשפו שברי

רצפות, שברי לבנים מזוגגות מקירות ומתקרת

הכבשנים, ושבבי זכוכית גולמית נקייה.

הכבשנים שנחשפו היו בנויים משני תאים: תא

אחד אשר אליו הוכנסו חומרי בערה ליצירת

חום גבוה מאוד, ותא התכה שאליו הוכנסו

חומרי הגלם של הזכוכית (חול ים נקי ומלח

1,200-

הנתרן), שהותכו יחד בטמפרטורהשל כ

מעלות, במשך שבוע-שבועיים, עד ליצירת

גושי ענק של זכוכית גולמית שמשקלם הגיע

לעשר טונות ויותר. בסוף התהליך קיררו את

הכבשנים, ואת גושי הזכוכית הגדולים שנוצרו

שברו לגושים קטנים יותר ומכרו אותם לבתי

מלאכה לצורך התכה חוזרת ליצירת כלים.

בתקופה הרומית הקדומה התרחב מאוד

השימוש בזכוכית בשל תכונותיה: שקיפותה,

יופיה, עדינות הכלים ומהירות הכנת הכלים

בשיטת הניפוח, שנכנסה לשימוש באותו זמן

והוזילה את ייצור הכלים. מהתקופה הרומית

ואילך הייתה הזכוכית בשימוש כמעט בכל

משקי הבית, והיא נכנסה לשימוש גם בבנייה

הציבורית: לחלונות, פסיפסים וכלי מאור.

כתוצאה מכך נדרשו כמויות גדולות של

זכוכית גולמית, והחלו לייצר זכוכית במרכזים

מיוחדים בכמויות גדולות מאוד. המפעל

שנמצא בחפירה הוא דוגמה לאחד ממרכזי

הייצור הקדומים האלה.

בלוח תעריפים שהפיץ הקיסר הרומי

דיוקלטיאנוס בראשית המאה הרביעית

לספירה נכתב שישנם שני סוגי זכוכית: אחד

מכונה זכוכית יהודאית (מארץ ישראל),

ואחד - זכוכית אלכסנדרונית (מאלכסנדריה

שבמצרים).הזכוכיתהיהודאיתהייתהירקרקה

וזולה יותר מזו המצרית. השאלה הייתה היכן

המפעלים שייצרו את אותה זכוכית יהודאית

שנודעה כמותג ברחבי האימפריה הרומית

ומחירה נכתב על גבי לוחות אבן למען

הגינות הסחר. התגלית הנוכחית משלימה את

החוליה החסרה במחקר, ומצביעה על מקום

ייצורה של הזכוכית היהודאית המפורסמת.

בעבר נמצאו כבשנים לייצור זכוכית

באפולוניה שבהרצליה, מהמאה השישית

200-

או ראשית המאה השביעית לספירה, כ

שנה מאוחר יותר מהתגלית הנוכחית.

המפעל הגדול ביותר הידוע עד כה מהעת

העתיקה נחשף בשכונת בית אליעזר בחדרה,

ותוארך למאות השביעית-שמינית לספירה,

והעדות המאוחרת ביותר לייצור זכוכית

בארץ נמצאה בבית שערים (הסמוכה לח'

עסאפנה) ותוארכה לשלהי המאה השמינית

וראשית המאה התשיעית לספירה. תעשיית

הזכוכית הגולמית בח' עסאפנה הייתה חלק

מאזור תעשייתי נרחב שבו היו בתי בד, גתות,

ובית מלאכה לייצור כלי זכוכית שנחפר

על ידי משלחת אמריקאית.

60-

בשנות ה

הכבשנים שנמצאו כעת הם הקדומים ביותר

שנמצאו עד כה בארץ. מצב השתמרותם הטוב

יחסית מאפשר הבנה טובה יותר של תהליך

הייצור. כעת מקווים החוקרים להתחקות,

באמצעות ההרכב הכימי של הזכוכית, אחר דרך

ייצוא הזכוכית לכל רחבי האימפריה הרומית.

בעוד כמה חודשים יוכל הציבור כולו להתרשם

מהתגלית, שתוצג לראווה בבית חינוך כרמל

זבולון שבתחום המועצה האזורית זבולון.

שנה,

2,500

אישה חזקה, גרסת בית ראשון: חותם נדיר בן

הנושא את השם עליהנה בת גאל, נחשף בחפירות רשות

העתיקות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים

חותם נוסף, של גבר ששמו סעריהו בן שבניהו, נמצא בסמוך. לדברי מנהלי החפירה, "בעלת החותם הייתה יוצאת

דופן ביחס לנשים אחרות בתקופת בית ראשון: היה לה מעמד משפטי שאפשר עשיית עסקים והחזקת רכוש".

מי היו עליהנה בת גאל וסעריהו בן

שבניהו? שני חותמות נושאי שמות עבריים

נחשפו בתוך מבנה רחב ידיים מימי בית

ראשון בחפירות רשות העתיקות בחניון

גבעתי שבעיר דוד, בגן הלאומי סובב חומות

ירושלים. "מציאת חותמות נושאי שמות

עבריים מתקופת בית ראשון היא לא דבר

שבשגרה, ומציאת חותם שהיה שייך לאישה

זה דבר נדיר עוד יותר", אומרים החוקרים.

לאחר תשע שנות חפירה של רשות העתיקות,

בשיתוף רשות הטבע והגנים ועמותת אל עיר

דוד, הצליחו החוקרים באתר להעמיק עד

לשכבותיה של ירושלים הקדומה - מימי בית

ראשון. כאן נכונה להם הפתעה: בתוך המבנה,

הבנוי אבני גזית מפוארות, נמצאו החותמות.

להערכת החוקרים, ייתכן כי המבנה הבנוי

היטב שימש כמרכז מינהלי.

ד"ר דורון בן עמי ויאנה צ'חנובץ ושלומה

כהן, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות,

מסבירים ש"חותמות אישיים, כמו אלה של

עליהנה וסעריהו, שימשו לחתימה על מסמכים,

ופעמים רבות שובצו כחלק מטבעת שנשאו

אתם בעליהם. בעת העתיקה, הם ציינו את

זהותם, ייחוסם ומעמדם של בעלי החותם".

על חותם האישה הנדיר, העשוי אבן חצי יקרה,

נכתב בכתב ראי באותיות עבריות קדומות:

"לעליהנה בת גאל". בעלת החותם מוזכרת

כאן לצד שם אביה.

לדברי ד"ר חגי משגב מהאוניברסיטה העברית

בירושלים, "חותמות שהיו שייכים לנשים

5

6