ילדי טבע הדברים - גיליון 341 - ספטמבר 2023

2023 ספטמבר | 341 גיליון ש"ח 38.60 באילת | ש"ח 44 מחיר החוברת נופר - זה לא הסוף, זה רק נגמר... בעקבות רובי הירבוע חי-דשות ספארי דייג אוהב דגים? במבי אחד ושתי אימהות מאיפה בא הסנדל? מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה !זכרו

ילדי טבע הדברים | 2 שלֹום לכם ילדים, ּכשדברים נִמשכים לאֹורך זמן, אנחנּו מתרגלים אלֵיהם ול ֹומדים לִחי ֹות לצידם. אבל יש דברים שקצת קשה לִחי ֹות איתם, וזֶה מעֹורר אֹותנּו לע ׂשֹות משהּו ּכדֵי לשנֹות אֹותם. המדינה שלנּו נִמצאת ּבמשּבר. חלקים מֵהעם מרגישים ׁשֶהם ֹלא ממש רֹוצים לִהיֹות עִם החלקים האחרים. זֶה ֹלא נעים, ּבמיּוחד ּכ ׁשרבים מרגישים ׁשֶאנחנו ּכבר ֹלא אֹותֹו העם ׁשֶהיינּו קֹודם, ומתחילים לִדאֹוג ולחשֹוב אִם זֹוהי ּבאמת המדינה ׁשֶהיּו רֹוצים לִחיֹות ּבה, אֹו ׁשֶהיּו רֹוצים ׁשֶהילדים שלהם יִגדלּו לִחיֹות ּבה. רובנו ֹלא מרגישים את זֶה ּבחיֵי היֹומיֹום שלנּו, ּכי ּכשאנחנּו הֹולכים ּברחֹוב, ואנחנּו מִסתּכלים על אנשים ׁשֶהֹולכים מּולנּו, אנחנּו מחייכים אלֵיהם ּבלי לחשֹוב אִם הם שייכים לקבּוצה שלנּו אֹו לאחרת, לאלֶה שאנחנּו צריכים – לפי דעת המנהיגים שלנּו – לִׂשְנֹוא; ּכך שלכם, אודי ּבסּוּפרמרקט, ּבמִסעדה אֹו על חֹוף הים. כלומר, אנחנּו ֹלא הִשתנינּו, אלא המנהיגים שלנּו רבים ּבינֵיהם, ואנחנּו מקשיבים – ּובלי להרגיש חלקֵנּו מִשתנים. ּככה אנחנּו יכֹולים לִראֹות ּבזמן ההפגנֹות אנשים שקֹודם חייכּו זה לזה, אבל כאשר מתברר ׁשֶהם מִשתייכים למחנות שונים – הם ֹלא חֹושבים ּפעמיים ּומתחילים לִתקֹוף. אז מה אנחנּו צריכים לע ׂשֹות? ּפשּוט להִתייחס לאנשים שמִולנּו ּכמֹו ׁשֶהִתייחסנּו אלֵיהם קֹודם, ו ֹלא להי ּכנס לרֹאש של המנהיגים ולִנהֹוג ּכאילּו היינּו מכֹונֹות ׁשֶהם מכוונים אֹותן ּכרצֹונם. הִסתּכלּו לִבנֵי האדם שמּולכם ּבעֵיניים, חייכּו אלֵיהם, אמרּו שלֹום, והעֹולם ייראֶה יפֶה יֹותר. ושתִהיֶה לכם שנה נִפלאה.

תוכן העניינים אייר: ינון קמר אודי רןעורך ראשי: פרופ' משה אגמי,ייעוץ אקדמי: ד"ר רחלי עינב, ד"ר רמי קליין, פרופ' אבישי שמידע, נדב לוי עדי לפידעיצוב ועריכה גרפית: רונית רהב, אלה עומרעריכה לשונית: קלאודיו סמבל, שיר רן,מאיירים: מירב שדה-לביא הניקה רןיועצת חינוך: רונה רןמנהלת מח' מינויים: שפירא הרצות ולוחות: רבגוןדפוס וכריכייה: בן-נוןעיטוף ודיוור ישיר: ברהפצה: טבע הדברים - הוצאה לאור: החברה לחקר האדם והסובב בע"מ 1 שלוחה 09-9567776 טלפון: 09-9567737 פקס: 16:00-8:00 , א-הימים: 4610301 ' הרצליה ב 302 ת"דכתובת למכתבים: menuim@tevahadvarim.co.il אי-מייל: www.tevahadvarim.co.il אתר אינטרנט: אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ כתב עת זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום) ללא אישור המערכת. כל הזכויות שמורות © 2023 ספטמבר | 341 גליון אלול תשפ"ג - תשרי תשפ"ד תוכן המודעות באחריות המפרסם בלבד במבי בשער: אבי קרן צביצילום: להרשמה לקבלת מנוי שנתי מחלקת שירות לקוחות 1 שלוחה 09-9567776 טלפון 16:00-8:00 ,' ימים א'-ה ש"ח 34 מחיר מנוי חודשי: ש"ח 380 מנוי שנתי: ש"ח 25 מנוי דיגיטלי חודשי: זה לֹא הסוף, זֶה רק נִגמר נופר ועֵינב ברזני, צילּום: נופר ברזניּכתבה: אחרֵי ּכמעט שנה של מסע ּבעֹולם, נִשארּו רק עֹוד שתֵי מדינֹות לבקר ּבהן ּבי ּבשת האחרֹונה למסע. האִם יש לי ּבלגן ּברֹאש לִפנֵי החזרה לארץ? אני מִתרגשת אֹו עצּובה? ה ּכול גֹועש... 40 10 במבי אחד ושתי אימהות אבי קרן צביכתב וצילם: כל אחד צריך אימא או אבא שיטפלו בו ויגנו עליו כשהוא קטן. בדרך כלל, כשאני רואה בעל חיים קטן שאיבד את הוריו - כואב לי הלב עליו. במבי היה יתום שידע לדאוג עצמו. כבר ביום שהוא הגיע לביתי – הוא ארגן לעצמו שתי אימהות! דייג אוהב דגים? ערד בן דודכתב וצילם: בהתחלה שמענו מין רחש מוזר, כאילו קרקעית הים נאנחת… אחר כך שמענו אלמוגים נשברים וסרטנים צועקים, וראינו דגים שוחים במהירות לכל עבר. "ברחו מפה! מהר! יש פה מכמורתן…" צעק לעברנו דג אחד, מבוהל ּבמיוחד. 4 חי-דשות ספארי מור פורת-כדוריכתבה: .49 יוסי, הפיל המבוגר ביותר בעולם (בגני חיות) חגג יום הולדת שאול הקומודו חגג את בר המצווה שלו. לבז הצוקים הושתלו נוצות חדשות, חתולות החולות עברו לפולין, ושטיסל החוטמן הצטרף לחצר החוטמנים בספארי. 32 מה עוד? 18 בעקבות רובי הירבוע תמר בן ישראלכתבה: באותו בוקר היינו תורנים בפינת החי. התארגנו במהירות להאכיל את החיות ולנקות קצת את הכלובים. פתאום שמעתי צעקות מכיוונו של שחר: ״בואו מהר!״ הגענו אליו וראינו אותו עומד חיוור מהתרגשות ליד הכלוב של רובי הירבוע. הכלוב היה פתוח ולא ראינו את רובי. 31 50 54 אימוץ פסק זמן קומיקס וטרינר טבע המילים פוסטר 24 26 27

ילדי טבע הדברים | 4 ּבַהתחָלה שָמענּו מין רַחש מּוזר, ּכאילּו קרקעית הַים נֶאנחת… ַאחר ּכך שמענּו אלמוגים נִש ּברים וסרטנים צועקים, וראינו דגים ׂשוחים ּבִמהירּות לכל עבר. "תברחּו מ ּפה מהֵר! יש ּפֹה מִכמורתן", צעק לעברנּו דג אֶחד, מב ֹוהל ּבִמי ּוחד. הדג הגדול הוא נצרן ים תיכוני

5 | ילדי טבע הדברים הרֶשת וראיתי אֵיך עוד ועוד יצּורים קטנים ּוגדולים נִדחקים אל החֵלק האחורי של הרֶשת, נִדחסים זה אל זה, ולא יכולים לִברוח לשּום מקום. הרֶשת העצּומה הותירה אחרֶיה קרקעית הפּוכה – ּכמו ׂשָדֶה חרּוש, חסר חַיים. רק לִפנֵי דקה ַאחת זה הָיה ה ּבַית שלי ושל ּכל החברים שלי. היּו שם גם אלמּוגים, שושנות ים, סרטנים ּוצדפות. ועכשיו… ּכּולם נֶעלמּו. ואז קרה הדבר הכי משּונֶה: הלוע של הרֶשת נִסגר ּבבת ַאחת, והרֶשת הִתחילה לעלֹות מעלה. הֵרמתי את עֵיניי וראיתי צללית של ּכלִי שַיט גָדול, שֶגָרר אלָיו את הרֶשת עם ּכל הדגים ּבעזרת ּכבל ּפלדה עבה וחזק. "זה המכמורתן", שמעתי לפתע קול מֵאחוריי. הִסתובבתי, ּוכשֶראיתי מי מד ּבר אליי, ּכִמעט הִתעלפתי מרוב ּפַחד. זה הָיה שּוקי, ה ּכריש הכי מַבהיל ּבַשכּונה שלנּו. " ַאל תִדאג", הּוא אמר, "מִכמורתן… נִשמע לי ּכמו דג מסּו ּכן!" אמרתי לסנ ּפיר, שֶהּוא החבֵר הכי טֹוב שלי. גם סנ ּפיר הָיה קצת בהלם – הּוא ׂשחה ליָדִי והִסת ּכֵל על ּכל המהּומה ּבהִשתוממּות: " ּתִסת ּכֵל פיש!" (החברים שלי קוראים לי פיש) הּוא צעק לפתע, "מִתקרֶבת אלֵינּו רֶשת ענקית". "מַהֵר סנ ּפיר!", קראתי לעברו, "אנחנּו חַייבים ל ִׂשחות מ ּפה ּבִמהירּות". אבל זה הָיה מאּוחר מדיי. ּבתוך שתי שניות נעה לעברנּו רֶשת עצּומה, עם לוע ענקי ש ֶּבלע את ּכל מִי שֶהָיה ּבַדֶרך. ואז ראיתי את סנ ּפיר, עם עוד אלְפֵי דגים, סרטנים, דיונּונים ואלמּוגים, ּכלּואים ּבתוך הרֶשת העצּומה שֶהִמשיכה להִתקדֵם ולִזרֹוע הֶרס ּבקרקעית הַים. "סנ ּפיר!" קראתי בקול. "פיש! תַציל אותי", שמעתי אותו קורֵא לי מתוך הרֶשת, אֲבָל מה יכולתי לע ׂשות? עקבתי ּבִמהירּות אחרֵי

ילדי טבע הדברים | 6 "אני לא רעב. המכמורתן הַזֶה קלקל לי את התֵיאבון…". "אתה יודֵע שּוקי, ּבַהתחָלה חשבתי שהמכמורתן הּוא סּוג של ּכריש מרּושע", אמרתי לו. שּוקי צחק. "תַקשיב טוב, פיש, נַתחיל מזה שֶאנחנּו ה ּכרישים ּבִכלל לא מרּושעים. המכמורתן, לעּומת זאת, הּוא אסון אמיתי מ ִּבחינתנּו, ואת זה ַאתה ּכבר יודֵעַ". ּפִתאום נִז ּכרתי ּבֶחבֵר שלי סנ ּפיר, שֶנִל ּכד ּבָרֶשת ונִמצא ּכעֵת מחּוץ לַמַים. דגים, ּכפי ש ֶַאתֶם יודעים, לא יכולים לִנשום מחּוץ לַמַים. "ה ּבעָיה עם המכמורתן", הִמשיך שּוקי ה ּכריש, "היא שהרֶשת שֶהּוא גורֵר לוכֶדת ּכל מיני יצּורים – ּבלי הבחָנה. הרֶשת שֶנִגרֶרֶת על קרקעית הַים גורֶפת אל פיה ה ּכול: דגים, דולפינים, צבי ים, אלמּוגים, שושנות ים, קי ּפודי ים, סרטנים ואפילּו ּכרישים, ּכמוני. ּבְנֵי האדם לא אוכְלים קי ּפודי ים וגם לא דולפינים, אֲבָל את האנשים שֶמַפעילים את המכמורתן זה ממש לא מעניֵין. מי שֶנִל ּכד ּבָרֶשת – דִינו נֶחרץ! ּבעלֵי החַיים שֶנִל ּכדים ּברֶשת נֶערמים זה על זה, נִדחסים ונִמעכים. ר ּבים מֵהם מֵתים עוד לִפְנֵי שֶמַפעילֵי המכמורתן מַעלים את הרֶשת אֶל הסירה. דולפינים וצבי ים, שֶנושמים ּבעזרת רֵיאות, נֶחנקים ּבָרֶשת ּכֵיוון שֶהֵם לא מַצליחים לעלֹות לִפנֵי המַים כדי לִנשום, ּובמקרים ר ּבים ראינּו שהדַייגים מִשתמשים ּברשתות עם חורים קטנים, ּכך שֶגם דגיגים ויצּורֵי ים קטנים נִת ּפסים – אף על פי שֶאף אֶחד לא אוכל אותם ואֵין ּבָהם צורך. ּבָרגע שהאנשים שעל המכמורתן מַעלים את הרֶשת, הם שופכים את ּכל התוכן שֶל ּה על רִצ ּפת הסירה, ּומַתחילים למַיֵין את השלל ּבארגְזֵי ּפלסטיק. הם יושבים מּול

7 | ילדי טבע הדברים אלְפֵי היצורים המפר ּפרים, שֶנותרּו ּבַחַיים, ּובוררים את הדגים הטובים – ּבעלֵי העֶרך הכספי. ּכרישים ּכמונ ּו, וסרטנים ּכמו חסילונים (שרימ ּפס), הם מכניסים מייד לתאֵי קֵירּור – ּכי אנחנּו שווים הכי הַר ְּבֵה ּכֶסף, אז חשּוב שֶנִישאר טריים. לאחר מ ִּכן הם אוסְפים קודם ּכול את הדגים, וגם אותם הם מכניסים לתאֵי הקֵירּור. ּבֵינתַיים, ּבַזמן הַזֶה, ּכל הדגיגים הקטנים, הסרטנים הקטנים, הדיונּונים והיצורים שֶאף אֶחד לא אוכל, נִשארים ח ׂשּופים ּבַשֶמֶש דקות ארּו ּכות, ונֶחנקים… רק בסוף, אחרֵי שהדַייגים מוציאים מן הערֵמה את ּכל מִי שֶיֵש לו עֶרֶך, הם מַשליכים ּבַחזָרה אֶל הַים את ּכל מִי שֶהם לא צריכים. אֲבָל זה ּכבר מאּוחר מדיי - רוב ּבעלֵי החַיים 'חסְרֵי הערך' ּכבר נֶחנקּו ּומתּו, וגם אם יש ּכאֵלֶה שֶעדַיין חַיים, מצבם ּכל ּכך גרּוע שֶגם אם יַחזירּו אותם לַים הם לא יַצליחּו להִתאושֵש. אחּוז מ ִּבעלֵי החַיים שֶנִת ּפסּו ּבָהן 90- שמעתי על רשתות ש היּו שלל לוַואי – ּכָזֶה שֶלא צריך. ּכדֵי שֶתבין על מה אני מד ּבר, תחשוב שֶעל ּכל דג ּבעל עֶרך - שהדַייג רוצֶה לִל ּכוד, נִת ּפסים עוד תִשעה יצּורים ש ּבעֵינֵי הדַייג הם חסְרֵי ערך, והֵם מתים סתם – ללא שּום סי ּבה". "הֶחבֵר שלי סנ ּפיר מפר ּפֵר עכשיו על תחתית הסירה, חסר אונים", מִלמלתי בשֶקט. "אני מִצטעֵר…" אמר שּוקי. "רק דע ל ָך", הִמשיך שּוקי, "שֶמַצב הדגים ּבַים התיכון, מּול מכמורתנים שטים מּול חופֵי 16- חופֵי י ִׂשראֵל, גרּוע מאוד! כ י ִׂשראֵל, חורְשים את קרקעית הַים, וגורמים נֶזק גָדול. מינֵי דגים ר ּבים הִתמעטּו, או ש ֶּכבר נֶעלמּו לגמרֵי. האובדן שלהם מושֵך ּכל מיני יצּורים קצת ּפחות רצּויים – ּכמו מדּוזות, ויֵש גם דַייגים שֶלא מִת ּבַיישים להשיט את המכמורתן שלהם ּבתוך שמּורות טבע, ש ֶּבָהן הדַיִג אסּור ּבהחלֵט! גם ּככה אֵין הַר ְּבה שמּורות טבע ימיֹות ּבי ִׂשראל – ּפחות מֵחצי אחּוז מן המַים ּבי ִׂשרָאל מּוגדרים כשְמּורות טֶבע – ולמרות זאת יש דַייגים שֶמצפצפים על ּכל העולם, ּומכניסים את המכמורתן המגעיל שלהם ישר אל תוך השמּורה. הָיית מַאמין?" ש ַָאל שּוקי ּבכעס. "וצריך גם להבין שֶדַיִג אינטנסיבי – נִמרץ, מֵביא לדִלדּול של הדורות ה ּבאים – ּבתֵי הגידּול של הדגיגים הצעירים נֶהרסים ואּוכלּוסיֹות שלמות קורסות". "אנחנּו חַייבים לעלֹות לִפנֵי המַים!" אמרתי ּפִתאום. "אני חַייב להציל את החבֵר שלי סנ ּפיר. אם הּוא יַמשיך לח ּכות שהדַייגים יִזרקּו אותו לַמַים, לא יִהיֶה לו סי ּכּוי". שחיתי ּבִמהירּות אל ּפְנֵי המַים, וראיתי שֶשּוקי עוקב אחריי. "סנ ּפיר… האם ַאתה שומֵע אותי?" צעקְתי הכי חזק שֶהִצלחתי, אבל סנ ּפיר לא ענה. "אל ת ִׂשחֶה לידי סתם ּכך!" גערְתי ּבשּוקי ה ּכריש. מי הָיה מַאמין שֶאני, פיש הדגיג הקטן, יבוא ּבטענות אל שּוקי, ה ּכריש הכי מַבהיל ּבַשכּונה. "סנ ּפיר!!!" צעקנּו שוקִי ואני. ואז שמענּו קול חלש… "אני ּכאן, על המכמורתן". הִתרגשתי ּכל ּכך. "אֲבָל

ילדי טבע הדברים | 8 אני קבּור מִתַחַת לערֵמה עצּומה של דגים וסרטנים, ואני לא מַצליח לזּוז!" הוסיף סנפיר. " ַאתם חַייבים לִברוח מִשם!" צעק שּוקי ה ּכריש, "חַייבים! ּפָשּוט תתחילּו לִק ּפוץ – ּבכל ה ּכוחַ!". שּוקי ואני ׂשחינּו ּבמעגלים מתַחת למִכמורתן. הָיִינּו במתח. ואז ראינּו דג קָטן נופֵל מן המכמורתן אל תוך המַים, ּומייד מַתחיל ל ִׂשחות. זה לא הָיה סנ ּפיר אלא ידיד אחֵר שלי – ּבּורי. "שמעתי אֶתכם צועקים מתוך המַים", הּוא אמר ּבהִתרגשּות, ּכּולו מִתנשֵף. "שמעתי שֶאמרתם לנּו לִק ּפוץ, וזה מה שֶע ׂשיתי. הִצלתם אותי!". "אז אתה מוזמן להצטרף אלֵינּו", אמר שּוקי. "עזור לנּו לִצעוק חזק יותֵר – ּכדֵי ש ֶּכּולם יִשמעּו אותנּו". וכך שחינּו שלושתנו מתַחת למִכמורתן וצעקנּו הכי הכי חזק שֶיכולנּו: "קדימה חברים! לִק ּפוץ, לְפר ּפר, להִשתחרֵר…". ואז… עוד דג קפץ לַמַים, ועוד אחד, ועוד אחד, וכּולם הִצטרפּו אלֵינּו, ורצּו לעודֵד את אלה שֶנִשארּו תקּועים על המכמורתן. ואני חי ּפ ׂשתי את סנ ּפיר, ולא מצאתי אותו. "סנ ּפיר!!!" קראתי שּוב. מסביבנו ׂשחּו מאות דגים. הם סי ּפרּו שהדַייגים ש ּבמִכמורתן נִראּו מבּול ּבלים מאוד כשהדגים קפצּו לָהם ּפִתאום והִתחילּו להי ּפלֵט מן המכמורתן ּבַחזָרה אֶל הַים. "ראיתם את החבֵר שלי?" שָאלתי. "ראיתם את סנ ּפיר?", ואז שמעתי קול מּו ּכר מֵאחוריי: "הֵי פיש! אני ּפה, אני חַי". דגים, ּכפי ש ֶַאתֶם יודעים, לא ּבוכים – ּכי אִי אֶפשר לִב ּכות ּבתוך המַים – אֲבָל ַאתֶם יכולים לִהיות ּבטּוחים שֶהִתרגשתי מאוד. "וואו!" סנ ּפיר הִתרגֵש והִסת ּכֵל על שּוקי, קצת ּבפחד, "אני רואֶה שֶמצאת לעצמ ָך חברים חדשים". " ַאל תִדאג סנ ּפיר", הִרגעתי אותו, "אומנם שוקִי הּוא ּכָריש, אֲבָל הּוא גם חבֵר. והּוא גם הִס ּביר לי הַר ְּבֵה דברים על המכמורתן ועל הדַייגים שֶמַפעילים אותו". "תודה!" אמר שּוקי ּבהִתרגשּות, "אֲבָל אני חַייב לְס ַּפֵר לָכם עוד משהּו. לִפנֵי ּכמָה חודשים שלחתי פקס למ ִׂשרד החקלאּות – ּבעזרת דג מעופֵף. ּכתבתי לָהם על ההֶרס שהמכמורתנים זורעים ּבקרקעית הַים, על ּכך שֶדגים ר ּבים נֶעלמים ועל הדגים המתים שֶמּושלכים מן המכמורתן, ּכי לאף אֶחד אֵין מה לע ׂשות איתם. אפילּו חתמתי ּבסוף המִכתב – שּוקי ה ּכריש".

9 | ילדי טבע הדברים חשמלן עינוני "ואתה רוצֶה לומר לי שֶקי ּבלת תגּובה?" ש ַָאלנּו סנ ּפיר ואני ּבתימהון. "תִת ּפלאּו, אֲבָל ּכן!" חיֵיך שּוקי. "אם כי התגּובה שֶקי ּבלתי אִכזבה אותי מאוד. לפי דעתם של אנְשֵי מ ִׂשרד החקלאּות מַצב הדגה ּבַים התיכון מאּוזָן ּכבר כמה שָנים, ואֵין מה לע ׂשות. דַייג מִכמורת תופֵס ּכל מה שֶיֵש, ּובאופֶן טִבעי הּוא לוכֵד גם דגים חסְרֵי עֶרך ּכל ּכָלי ּבָעֵסק הַזֶה. הם גם ּכָתבּו שֶיֵש לָהם מחלֶקת אכיפה שֶתפקיד ּה לפקֵח שהדַייגים לא יעברּו על החוק – אבל מד ּו ּבר ּבאר ּבָעה ּפקחים ּבִלבַד". מכמורתנים שֶשטים מּול ּכל חופֵי 16 "אר ּבָעה ּפקחים על י ִׂשראֵל – ּברּור שֶאֵין לָהם סי ּכּוי להצליחַ", אמרתי בכעס. "אתה צודֵק", אמר שּוקי, "אֲבָל זה המצב, ולנּו לא נותר אלא לנסות להגֵן על עצמנּו. אז ּבפַעם הבאה ש ֶַאתה שומֵע את ּכּולם צועקים: 'מִכמורתן' – ּכדאי שֶתַתחיל ל ִׂשחות, ּומהֵר!", הוסיף שּוקי. "תודה שּוקי", אמרתי, "אתה חבֵר אמיתי". "ממש ּכָריש!" הוסיף סנ ּפיר, ושלושתנו צחקנּו ויצאנּו לח ּפ ֵׂש לעצמנּו ּבַית חדש.

ילדי טבע הדברים | 10 אבי קרן צביכתב וצילם: במבי אחד וּשתֵי אימהות

11 | ילדי טבע הדברים ּכל אחד צריך אימא אֹו א ּבא שיט ּפלּו ּבֹו ויגנּו עליו ּכ ׁשֶהּוא קטן. ּבדרך ּכלל, ּכשאני רֹואֶה ּבעל חיים קטן שאי ּבד את הֹוריו - כֹואב לי הלב עליו. ּבמ ּבי היה יתֹום שידע לִדאֹוג לעצמֹו. ּביֹום ׁשֶהּוא הִגיע לבֵיתי - הּוא סיֵיר ּבדירה, הריח את ּכל הדיירים, והחליט על תוכנית ּפעּולה. מטרתֹו הייתה: ֹלא להישאר יתֹום! הּוא הִצליח, והּוא אפילּו ֹלא הִסת ּפק ּבאימא אחת! הּוא ארגן לעצמֹו שתיים! אבל זֹו ֹלא חוכמה גדולה, ּכי מי ֹלא היה מִתאהב ּבדבר ּכזֶה נחמד? ֹלא הייתם מאמצים אֹותֹו? ואני - אפילּו ֹלא ּביקשתי, מי ׁשֶהּו הִשאיר אֹותֹו ּבפתח ּביתי - ּוברח. ג'יני הייתה הרִאשֹונה ׁשֶהריחה אֹותֹו מעבר לדלת, ופרצה ּבנביח ֹות נִרגש ֹות. ּבאֹותֹו הזמן הייתי עִם שלֹוש ּכלבֹות ּבביִת: ּבל, ג'יני וחמדה הקטנה. ּבמִר ּפסת היּו גם שנֵי נחשים ואיגּואנה ּפצּועה, ועל הארֹון הִתגֹורר עיִט ּבעל ּכנף אחת. ּכ ׁשֶהִכנסנּו את העֹופר הקטן ה ּביתה, קרה דבר מעניין: העֹופר ה ּפעוט הזֶה הבין מהר מאֹוד ׁשֶהּוא צריך לארגן לעצמֹו "שֹומר רֹאש". הּוא הבין מייד ששלֹוש ה ּכלבֹות ראּו ּבֹו גּור קטן. אומנם גּור קצת מּוזר וֹלא ּכל ּכך דֹומֶה לגּורים ׁשֶהיּו להן - אבל הּוא נִראה להן חלש, ּפגיע וזקּוק להגנה. ּבקיצּור, היתֹום הקטן ידע לעֹורר ּבהן את היצר האימהי.

ילדי טבע הדברים | 12 שתיים מהן הּוא הִצליח לארגן לעצמֹו ּכאימהֹות, ואחת ּכבֵייּביסיטר. ּבל: "מי ׁשֶהּו ּבא, ח ּכה רגע, אני אבדֹוק מי זֶה". ּבמ ּבי: " ּכן! אנחנּו נִבדֹוק מי זֶה. ואִם זֶה גנב אנחנּו נִנ ּבח עליו עד שיִברח!" ּבל: "ראית אֵיך אימא שֹומרת עליך?" ּבמ ּבי: "אבל אימא, הּוא ּבכלל ֹלא נִבהל מֵהנביחֹות שלי…" ּבל: "תִראֶה, ּבמ ּבי, אִם אתה רֹוצֶה שתצא לך נביחה מרשימה, אתה חייב להרים את הרֹאש, לִמתֹוח את הצוואר, ואז להֹוציא אוִויר - ּככה" ּובל מדגימה. ּבמ ּבי: "וואו, מה זֶה היה הרעם הזֶה, אימא מהר, צריך לִברֹוח!!!" ּבל: "זֹו רק הייתה הדגמה של נביחה…" ּבמ ּבי: "דּוגמה, אה? ּכמעט ּפרחה לי הנשמה…" ּבמ ּבי הִפנה את רֹאשֹו הצידה, ושם עמדה ג'יני וֹלא ּכל ּכך הִתייחסה לעֹופר הקטן. ּבמ ּבי ניגש אליה וחשב ׁשֶהיא תק ּבל אֹותֹו ּבאֹותה אהבה ּכמֹו ּבל, אבל ג'יני ֹלא חשבה שלתינֹוק אחד מגיעֹות שתֵי אימהֹות, ולכן היא העיפה ּבֹו מ ּבט, ּבירכה את ּבל ּבניד רֹאש, והִת ּכוונה ללכת. אז נִכנסתי אני לתמּונה, לקחתי קצת חלב ּומרחתי אֹותֹו סביב ּפיו של ּבמ ּבי. ֹלא עברה שנייה והאינסטינקט האימהי של ג'יני הִתג ּבר על ההחלטה החפּוזה, ּובמ ּבי זכה לאמ ּבטיה מִלשֹונה. ּוכמֹו אצל ּכל תינֹוק, אחרֵי האמ ּבטיה ּבא ה ּבק ּבּוק (וה ּפעם מידיו של "האב"), ּובמ ּבי המאּושר היה מּוכן לִקראת הלילה…

13 | ילדי טבע הדברים ּבהתחלה נִר ָאה ּכאילּו העֹופר מצא את מקֹומֹו; ּכש ּכּולם רצּו - רץ גם הּוא; ּוכש ּכּולם ּפרצּו ּבנביחֹות, הרים את רֹאשֹו והֹוריד אֹותֹו, אבל שּום קֹול ֹלא יצא. אל תִדאגּו, ֹלא ּבכל דבר הּוא היה ּפחות טֹוב. ּכ ׁשֶהִתקרבתי אלֵיהם - ּכש ּכש הע ֹופר ּבזנב ֹו ּבמהיר ּות הגב ֹוהה ּבי ֹותר, ּכי ּכמ ֹו ּבטבע - ּכל אחד יֹודע לע ׂשֹות משהּו יֹותר טֹוב מֵהאחרים… ּבֹוקר אחד הִתקרב לִרביעיית ה ּכלבים (שאחד מהם, ּכזכּור לכם, ֹלא ּבדיּוק ּכלב…) שמיל החתּול. שמיל זיהה מייד שאחד ה ּכלבים מְרמה, ו ׁשֶהּוא ֹלא ממש ּכלב, אבל הּוא ע ׂשָה את עצמֹו ּכאילּו ה ּכֹול ּבסדר. הּוא הִתקרב

ילדי טבע הדברים | 14 לִשלֹוש ה ּכלבֹות האמיתיֹות, ש ּבעצם היּו חברֹות שלֹו, ּבירך אותן ב"מייאו", וקי ּבל ּבתשּובה "האו", עד ׁשֶהִגיע לעֹופר הקטן ּובֵירך גם אֹותֹו ב"מייאו". ּבמ ּבי הרים את רֹאשֹו, ּכמֹו ש ּבל לימדה אֹותֹו, ּפתח את ּפיו ונשף; אבל ּבמקֹום נביחה יצאה לֹו מין געייה מצחיקה… שמיל ּכמעט הִתגלגל מִצחֹוק, אבל העֹופר היה גאה מאוד ּבנביחה שיצאה לֹו, ובכלל ֹלא ׂשָם לב אליו. הוא ניגש לבל, עמד זקּוף, ּופתח ּבסִדרת נביח ֹות/געיות… התמּונה של אבי קרן צבי. ּבל, ג'יני וחמדה ֹלא יכלּו גם הן להִתא ּפק, אבל ּכדֵי ֹלא להעליב את העֹופר הן הִצ ּביעּו על שמיל החתּול ואז ּפרצּו ּבצחֹוק, ּכאילּו הן צֹוחקֹות מאֵיזֹו ּבדיחה ששמיל סי ּפר. הן ֹלא רצּו להעליב, אבל ּבמ ּבי חשב ׁשֶהחתּול סי ּפר ּבדיחה ׁשֶהּוא ֹלא הבין, ּכי הּוא ֹלא מבין את ׂשְפת החתּולים. הּוא ניגש לג'יני, הרים את גבו ( ּכך אֹומרים ּב ׂשְפת העֹופרים: "אימא, נעלבתי"), וזכה מייד לסִדרת ליקּוקים אֹוהבים. "אז אתה שֹומע, א ּבא, אימא קצת נעלבה מִזֶה שרציתי שגם ג'יני תִהיֶה אימא שלי; אבל ּבאמת שֹלא הִת ּכוונתי להעליב אֹותה. ּפשּוט חשבתי שאִם יש אימא אחת - זֶה ּכיף; ואִם יש שתֵי אימהֹות - זֶה סּו ּפר ּכיף! וגם, אִם יִהיּו לי שתֵי אימהֹות וא ּבא ּכמֹוך, ּכזֶה שיכֹול לעמוד הר ּבה זמן על שתֵי רגליים ּבלי לי ּפֹול - אף אחד ּבעֹולם ֹלא יּוכל לקחת אֹותי ולשים אֹותי ּבפתח ה ּביִת של מי ׁשֶהּו אחר. אבל ֹלא תמיד רציתי שתֵי אימהֹות, אלא עד שאימא ּבל תלמד צילום: שירה ּבן יהּודה

15 | ילדי טבע הדברים אֹותי לִנ ּבֹוח ּכל ּכך חזק שאּוכל לצאת עִם ּכל הקבּוצה למ ׂשחקים ושאף אחד יֹותר ֹלא יּוכל להפחיד אֹותי…" "אתה רֹואֶה, אבי, שאנחנּו דֹומים ּכּולנּו? רק שאני אֶהיֶה ּכלב ציִד, ּכי האוזניים שלי עֹומדֹות ואני יכֹול לִשמֹוע יֹותר טֹוב מ ִּכּולם". הִסת ּכלתי על ה"כלב" ה ּכל ּכך מפחיד, וידעתי שלפחות לעֹופר אחד שאי ּבד את הֹוריו יש עתיד ּבטּוח… ּכמה ימים אחרֵי המִקרֶה קי ּבלתי ׂשִיחת טלפֹון, ּובצִידֹו השני של הקו די ּברה ילדה ששמה מֵירב. "אבי", היא אמרה לי, " ּכבר שבּוע שאני מִסתֹובבת עִם ייסּורי מצ ּפּון על מע ׂשֶה ֹלא יפֶה שע ׂשִיתי. אבל אני רֹוצה שתדע שֹלא ע ׂשִיתי את זֶה מִתֹוך ּכוונה רעה, אלא ּפשּוט מפני שחשבתי ׁשֶהעֹופר היתֹום חייב להגיע אליך. מצאתי אֹותֹו שֹוכב ּבשטח הקי ּבּוץ, ואחרֵי ׁשֶהבאתי אֹותֹו

ילדי טבע הדברים | 16

17 | ילדי טבע הדברים ה ּביתה קראתי מִכתב של קֹורא צעיר ּבחֹוברת 'ילדי טבע הדברים', על עֹופר שנעלם ּבקי ּבּוץ ושאימו ממש מח ּפ ׂשֶת אֹותֹו. אז הבנתי ׁשֶהעֹופר ֹלא נִנטש על ידֵי אִימֹו, אלא אִימֹו ּפשּוט הִתרחקה מִמנּו ּכדֵי להסיט את ת ׂשּומת הלב אליה. ּכך ּבעצם היא ניסתה להגן עליו. אני ֹלא ידעתי את זֶה, ּוכ ׁשֶהִגעתי אליו ּבמִקרֶה ּפשּוט לקחתי אֹותֹו ממנה, ּוכדֵי שֹלא יִקרֶה לֹו משהּו רע הבאתי אֹותֹו אליך, אבל אתה ֹלא היית ּבביִת". ידעתי שמֵירב ֹלא הִת ּכוונה לרע, אבל אני חֹושב ש ּכדאי להז ּכיר לכם, שזֹוהי אכן דר ּכן של אימהֹות האיילים והצבאים: ּכאשר העֹופר צעיר מאֹוד ועדיין ֹלא יכֹול לִברֹוח ּבמהירּות, ּבמִקרֶה של צרה הּוא נִצמד לאדמה ּבעֹוד אִימ ֹו מִתרחקת ּבריצה ּבתִקווה ׁשֶהא ֹויב המאיֵים יִרד ֹוף אחריה וֹלא י ׂשִים לב לעֹופר הקטן. העֹופר הזֶה הּוא עֹופר של אייל נקּוד, ּובארץ איילים נקּודים אֵינם מִסתֹובבים יֹותר ּבטבע אלא רק ּבפינֹות חי. אִם ראיתם עֹופר צעיר לבדֹו - השאירּו אֹותֹו זִכר ּו! ּבמקֹומֹו, ּובתֹוך זמן קצר, לאחר שתיעלמו מֵהשטח, אִימֹו תגיע אליו.

ילדי טבע הדברים | 18 רובי הירבוע בעקבות תמר בן ישראלכתבה:

19 | ילדי טבע הדברים ּבאֹותֹו ּבֹוקר היינּו שחר, איילת ואני תֹורנים ּבפינת החי. ּכל אחד קי ּבל ּכמה ּכל ּובים לט ּפל ּבהם, והִתארגנ ּו ּבמהיר ּות להאכיל את החיֹות ּולנקֹות קצת את ה ּכלּובים. ּפתאֹום שמעתי צעקֹות מ ִּכיוונֹו של שחר: "תמר, איילת, ּבֹואּו מהר!". סגרתי ּבמהירּות את ה ּכלּוב של הזֹוחלים ורצתי אל שחר. איילת הִפסיקה גם היא את עבֹודתה והִצטרפה אליי. ּכעבֹור שניֹות ספּורֹות הִגענּו אל שחר וראינּו אֹותֹו עֹומד חיוור מֵהִתרגשּות ליד ה ּכלּוב של רֹו ּבי היר ּבּוע. ה ּכלּוב היה ּפתּוח ו ֹלא ראינּו את רֹו ּבי. "הּוא נעלם, מי ׁשֶהּו לקח אֹותֹו", אמר שחר וכִמעט נחנק מִזעם. "צריך לערֹוך חי ּפּוש סביב הגן ולִמצֹוא את הגנב", אמרתי. "וגם את רֹו ּבי", הוסיפה איילת ּבדאגה. ּפסענּו שלושתנו ּבין ה ּכלּובים וחי ּפ ׂשְנּו קצֶה חּוט שיעזֹור לנּו לִפתֹור את תעלּומת ההֵיעלמּות של רו ּבי. לפתע הִבחין שחר ּבעִקבֹות חשּודים ליד ּפרצה קטנה ּבגדר. "אּולי זֶה הּוא", קראה איילת. "אני חֹושבת ׁשֶהגנב הִשאיר ּכאן את העקבות שלו". "נכֹון", אמר שחר, "אבל אֵיך נזהֶה של מי ּבדיוק העקבֹות האלֶה?". ּבמֹוחי הִבריק רעיֹון: " ּבֹואּו נח ּפ ׂש את יֹוסי. הּוא ּבטח יּוכל לעזֹור לנּו". יֹוסי הּוא המֹורֶה לטבע ּבבֵית הספר שלנּו. הּוא יֹודע המֹון על ּבעלֵי חיים ּוצמחים, והוא תמיד מּוכן לסייע ּכשצריך את עזרתֹו. מיהרנּו ּבשבילי הקי ּבּוץ לכיוון ּביתֹו של יֹוסי, ותפסנּו אֹותֹו ּבדיּוק ּכשעמד לצאת מֵה ּביִת. "יֹוסי! יֹוסי!" צעקנּו יחד, והִתקרבנּו אליו מִתנשפים ּומזיעים. קרקל

ילדי טבע הדברים | 20 "קרה משהּו נֹורא. רֹו ּבי נעלם מ ִּפינת החי". "ואתם ּבוודאי רֹוצים לִת ּפֹוס את הגנב", צחק יֹוסי. "נכֹון מאֹוד, מצאנּו אפילּו עקבֹות ליד ּפינת החי. ּבבקשה, עזֹור לנּו לזהֹות אֹותם". יֹוסי גירד ּבזקנֹו, ואמר: "תִראּו ילדים, אני ממהר לבֵית הספר, אבל אתן לכם מגדיר עקבֹות, ואני ּבטּוח שתדעּו להִשתמש ּבֹו ּכדֵי לפענח את הסימנים ּבזירת ה ּפשע". יֹוסי נִכנס לבֵיתֹו וחזר ּכעבֹור זמן קצר עִם חוברת ש ּבה מֹופיעים ּבעלֵי חיים שֹונים ּולידם עקבֹות ּכף הרגל שלהם. "תֹודה ר ּבה יֹוסי", אמרנּו ּבהִתרגשּות, ורצנּו מייד לפינת החי מלאי הִתלהבּות. הִנֵה מח ּכה לנּו הר ּפתקה חדשה, חשבתי לעצמי, והייתי ּבטּוחה שגם איילת ושחר חֹושבים ּכמֹוני. עצרנּו ליד ה ּפרצה, ושחר הִת ּכֹופף לִבחֹון את העקבֹות. הּוא דפדף ּבד ּפי החֹוברת, ואחר ּכך הִכריז ּברצינּות רבה ּכאיל ּו היה ּבלש ּבאמצע מ ׂשִימת ּביל ּוש: "נִראֶה ׁשאלה עקבֹות של בעל חיים מִמִש ּפחת הכלביים אֹו החתוליים. יש לנּו ּכאן ּכרית אחת ואר ּבע אצ ּבעֹות ּבכל טביעת ּכף רגל". "אֵיזֹו ּכרית, על מה אתה מד ּבר?" שאלה איילת. "החלק העגֹול שמִמנּו יֹוצאים האצ ּבעֹות והטפרים (צי ּפֹורניים חדֹות) של החיה נִקרא ּכרית, מִשּום ׁשֶהּוא רך יֹותר מ ִּכל החלקים האחרים של ּכף הרגל", הִס ּביר שחר לאחר שעיֵין ּבהס ּברים ש ּבחֹוברת. "ּומה יש לנּו ּכאן?" הוסיפה איילת לִשאול, "האִם לחיה הזֹאת יש טפרים ּבקצֹות האצ ּבעֹות?". " ֹלא", ּפסק שחר. "אין טפרים, ולכן זֶה חייב לִהיֹות ּבעל חיים מִמִש ּפחת החתוליים". נִז ּכרתי בבפי, החתּולה שלי, ּובמ ִׂשְחקים איתה, ואמרתי: "נכֹון, לחתּולים יש טפרים שנִמצאים ּבתֹוך נדנים, מעין ּכיסים ּפנימיים. ּבכל אצ ּבע יש מין כיס ּכזה, והם שֹולפים את הטפרים רק ּבעת הצֹורך". "אִם ּכך, יש לנּו ּכאן ּכמה אפשרּויֹות: נמר, קרקל אֹו חתּול מֵהקי ּב ּוץ", הִמשיך שחר ּבט ֹון ּבלשי. ּבינתיים איילת הציצה במגדיר, והחלה לִקרֹוא ּבקֹול רם: "רֹוחב ה ּכרית של נמר הּוא יֹותר מחמישה סנטימטרים". "אבל העקבֹות האלֶה קטנים יֹותר", אמרתי. שחר נִראה מאּוכזב. "רציתי נֹורא לעקֹוב אחרֵי נמר. א ּבא שלי סי ּפר לי ש ּפעם נמרים יצאּו מִשמּורת הטבע ונִכנסּו לקי ּבּוץ ּכדֵי לגנוב תרנגֹולֹות מֵהלּול. אז נכֹון ש ּכבר הר ּבה שנים אֵין נמרים ּבשמּורה, אבל אּולי, חשבתי, אּולי ּבכל זֹאת נִשאר אחד", אמר בעצב. האמת ׁשגם איילת וַאני ממ ׁש רצינּו לִראֹות נמר מִקרֹוב, אבל ידענּו שאֵין סי ּכּוי, ועכשיו היינּו ּבאמצע המעקב ו ֹלא רצינּו לחשֹוב על דברים אחֵרים. ניסינּו לח ּפ ׂש סימנים נֹוספים, ּופתחנּו את המגדיר ּבעמּוד עִם תמּונה של קרקל. "אני ֹלא חֹושבת שזֶה יכֹול לִהיֹות קרקל. ּכתּוב ׁשֶהּוא נדיר ּבאזֹור עין גדי", אמרתי לאחר עיּון במגדיר. "נִראה לי ׁשֶה ּפֹושע שאנחנּו מח ּפ ׂשִים הּוא חתּול". העקבֹות נִמשכּו מֵה ּפרצה של ּפינת החי לאֹורך ּכע ׂשָרה מטרים, ּולפתע נִקטעּו. ּבתֹוך ּכל העקבֹות שנִראּו ּבחֹול היּו גם סימנים ׁשֶהעיד ּו ּכי ּבמק ֹום הִתרחש קרב ּכל ׁשֶה ּו. "אה, החתּול שלנּו נִתקל ּבהפתעה ּבדרך", אמר שחר וחיֵיך את חיּוכֹו המִסתֹורי. חי ּפ ׂשְנּו ּבזהירּות ּכדֵי ֹלא לִמחֹוק את הסימנים, וגילינּו ּבסמּוך לעקבֹות החתּול עקבֹות מִסּוג שֹונֶה. גם בהם ראינו ּכרית ואר ּבע אצ ּבעֹות, אבל ה ּפעם נראו גם סימנֵי טפרים. "זֶה קל", אמרה איילת. " ּבעל חיים מִמִש ּפחת נמר

21 | ילדי טבע הדברים שועל חתול ירבוע הַהיַר ְּבּוע הוא יֹונֵק מ ִּסִדְרַת ה ַּמְכַרְסְמִים המדבריים, הוא אָרֹך פי שניים מִעַכ ְּבָר. הוא מנתר ּבְרַגְלָיו הָאֲחֹורִּיֹות, שֶאָרְּכָן ּכְאֹרֶך ּגּופֹו, ּבִמְהִירּות ר ַּבָה ּבִקְפִיצֹות ּגְדֹולֹות. זְנָבֹו הָאָרֹך מְאֹוד מסייע לו ּבִשעַת ה ַּתְנּועָה ּבָאֲוִויר לִשמֹר עַל שּוּוי מִשקָלֹו. צֶבַע ּגּופֹו צְהַבְהַב ּכְצֶבַע הָאֲדָמָה ש ֶּב ָּה הּוא חֹופֵר אֶת מְאּורָתֹו. הוא ניזון מ ּפְקָעֹות ּובְצָלִים. ּב ַּמִד ְּבָרֹות ה ַּמ ַּקִיפִים אֶת אֶרֶץ יִשְרָאֵל מִינִים חיים שֹונִים שֶל יַר ְּבּועִים. יום, 34 ההיריון של נקבת הירבוע המצוי נמשך יום. 40 ושל נקבת הירבוע הגדול הידעת?

ילדי טבע הדברים | 22 הכלביים: שּועל, תן, זאב אֹו ּכלב מֵהקי ּבּוץ". מדדתי את ה ּכרית באצבעותיי. רֹוחב ּכל אחד מֵהעקבֹות היה ּכאר ּבעה סנטימטרים. "זֶה ֹלא שּועל ו ֹלא תן - עקבותיהם קטנים יֹותר. יכֹול לִהיֹות שזֶה ּכלב גדֹול אֹו זאב", אמרתי. הִסת ּכלנּו שּוב במגדיר של יֹוסף. "שתֵי האצ ּבעֹות האמצעיֹות מחּו ּברֹות זֹו לזֹו", היה ּכתוב שם. "זֶה חייב לִהיֹות זאב", קראה איילת. שחר הִתלהב: "זאב! סוף סוף ּבעל חיים ששווה לעקֹוב אחריו!". אבל העקבֹות של החתּול והזאב הִתרחקּו ּפתאֹום. נִראֶה שלאחר מאבק קצר הִצליח החתּול להימלט, והזאב ּפנה לדר ּכֹו. אבל אֵיפֹה רֹו ּבי שלנּו? "תִראּו, תִראּו" קפצה איילת, "הִנֵה עקבֹות של מכרסם". העקבֹות הקטנים חזרּו על עצמם, אבל ּבמרחקים עצּומים של מטר ויֹותר. נִז ּכרתי ּבסי ּפּורים של יֹוסף על היר ּבּוע ועל ּכך שלמרֹות גודלו, ּכע ׂשָרה סנטימטרים ּבלבד, הּוא יכֹול לִק ּפֹוץ "קפיצֹות קנגּורּו", לגֹובה של מטר ּולמרחק של שנֵי מטרים, ואמרתי: "זֶה ּבטח ר ֹו ּבי". "תִראּו את הקטנצ׳יק שלנּו", אמרה איילת ּבגאווה גלּויה, "הּוא הִצליח לִק ּפֹוץ ולִברֹוח מֵהם". "שניים רבים והשלישי ּבֹורח", צחק שחר, ושלושתנו הִמשכנּו לרּוץ הלאה ּבתִקווה שנִמצא את היר ּבּוע ּבחיים. אחרֵי ּכמה מטרים היטשטשו העקבֹות, וראינּו המֹון סימנים שֹונים ּומשּונים. היּו שם עקבֹות של חי ּפּושית שנִראּו ּכמֹו שנֵי קוִוים קצרים ועדינים, ּובהמשך גם ּפס דק, ארֹוך ּומפּותל. ה ִּבטנּו ּבדאגה ּבד ּפי החֹוברת ולחשנו ּכמעט יחד: "נחש!". איילת הִצליחה להרגיע אֹותנּו. "זֶה מּוזר", אמרה, "לאֹורך ּכל הקו המפּוספס רֹואים קוִוים קטנטנים. זֶה נִראֶה ּכמֹו רגליים". "ולנחש, ּכידּוע, אֵין רגליים" השלים ׁשחר את דבריה. "זֹו הייתה לטאה. רֹואים ּכאן את הרגליים הקטנֹות שלה ּובֵינֵיהן סימנים של הזנב המִת ּפתל", אמרתי, והִצ ּבעתי על עקבֹות אחדים ׁשֶהִסתירּו את עקבותיו של רֹו ּבי. שחר הִצ ּביע על עקבֹות גדֹולים יֹותר, שנִראּו יעלים

23 | ילדי טבע הדברים שֹונים מאלֶה שראינּו קֹודם. "אלֶה נִראים ּכמֹו ּפרסֹות של צבי אֹו יעל", הוא אמר, ּופתח שּוב את המגדיר. "זֶה יעל", הוא אמר ּבביטחון. גללים קטנים ושחֹורים כגלעיני זֵיתים שנִראּו לאֹורך המסל ּול ה ֹוכיח ּו ׁשֶה ּוא צדק ּבהשערת ֹו. מֵהטיּולים הר ּבים שלנּו עִם יֹוסי המֹורֶה ידענּו שגללי צבי מּוטלים ב"תחנת הרחה", ערֵמה ש ּבעזרתה מסמן הצבי את הטריטֹוריה שלֹו ּומֹודיע לכּולם מי שֹולט ּבאזֹור, ואילּו הגללים ש ּכאן היּו ּפזּורים על ּפנֵי המסלּול. עקבֹות היעלים הֹוליכּו אֹותנּו לעץ שיטה גדֹול. סביב העץ צמחּו ּכמה ׂשִיחי מִד ּבר, ואיילת הִציעה שנח ּפ ׂש סביב השיחים. "ירבועים חֹופרים לעצמם מחילֹות ּבאדמה ואֹוכלים זִרעֵי צמחים. אּולי רֹו ּבי שלנּו חפר לֹו מחילה ליד צמח", אמרה. הִסתֹובבנּו כמה דקות סביב השיחים, ולפתע שמענּו את שחר צֹועק: " ּבֹואּו, ּבֹואּו מהר!". ראינּו אֹותֹו רֹוכן ליד ׂשִיח ּומִת ּבֹונן ּבמחילה ש ּבפִתחה נִראּו עקבֹות של יר ּבּוע. "רֹו ּבי, רֹו ּבי", קראה איילת ּומִצמצה ּב ׂשְפתיה, אבל אף אחד ֹלא ּבא. הִתיישבנּו על החֹול עצּובים ּושקטים ושאלנּו את עצמנּו אִם זֶה רֹו ּבי שלנּו ואִם יש לנּו ּבכלל סי ּכּוי לִראֹות אותֹו שּוב - ואז גילינּו אֹותֹו. הּוא הגיח מִתֹוך אחד השיחים ּבניתּורים גבֹוהים, ּומיהר להימלט אל תֹוך המחילה. זיהינּו אֹותֹו על ּפי ּכתם הצבע הקטן שנִצ ּבע ּבקצֶה זנבֹו ּבפינת החי שלנּו, ּכסימן הי ּכר. "רֹו ּבי", קראנּו ּב ׂשִמחה, "הִנֵה אתה". "הּוא דווקא די מאושר ּכאן ּבטבע", אמר שחר. " ּכן, נִראה ׁשֶהִצליח להִסתדר ֹלא רע", אמרה איילת. "זהּו, ּפתרנּו את התעלּומה, אפשר לחזֹור לקי ּבּוץ", סי ּכמתי. "העיקר ׁשֶהּוא חי ושלם", הִס ּכימּו איתי איילת ושחר ּכ ׁשֶהִתחלנּו ללכת לעבר ּפינת החי. לטאה זאב אפור צבי מסמן

סיפורים וטרינריים שאלות לד"ר אפי וגשל www.vet4pet.org.il איירה: מירב שדה-לביא לד"ר אפי וגשל שָלום, ויֵש 12 אני מקַווה שֶשלומך טֹוב... שְמי דניאלה, אני ּבת לי ּכמה שאלות: לִפנֵי ּכמָה חודשים ּכתבתי לך שהחתּולה שלי סימבה נושֶכת וסורֶטת ּבלי סיּבה כשֶאנחנּו מלטפים אותּה... ּכתבתי ּבטעּות שֶהיא ּבת ארּבָעה חודשים, אֲבָל זה הגיל שֶּבו אימצנּו אותּה מן הרחוב. היום היא ּבת שלוש שָנים, ּובכל זאת עדַיין נושֶכת וסורֶטת ּכשֶאנחנּו מלטפים אותּה... לסימבה יש רֵיח נ-ו-ר-א-י מן הּפה. האם יש דֶרֶך למנוע את זה? ּכשֶאימצנּו את סימבה, היא סבלה מִדַלֶקֶת ּבַחֵיך (שֶטּוּפלה ּכמּובן), האם יש לזֶה קשר לָרֵיח שֶיֵש לּה ּבפה? דניאלה בן דויד, ירושלים דניאלה שלום, הרֵיח הרע מן הּפה של סימבה יכול לִנּבוע מכמה גורמים: הסיּבה הנפוצה ּביותֵר היא דלקת חניכַיים שֶמלווה בדרך כלל ּבְאבן שן. אֶבן שן יכולה להיווצר ּולהִצטּבֵר לאט או מהֵר, זה תָלּוי ּבִרגישּות גֶנטית, ּבמַצב החפיפה ּבֵין הלסתות ּובסּוג המזון. אם סימבה אוכֶלת מזון רך, לְמשל, רובד החַיידקים גדל. אם היא תאכל מזון יבֵש, הכופתיות הקשיחות יעזרּו לנקות את השינַיים. כאשר חיֹות מחמד מְאפשרות לְצחצח לָהן את השינַיים, לוקֵח לָאבן זמן ארוך יותר לְהצטּבר. בנוסף, אַל תַגישּו לּה מָזון ּבטַעם דגים, לְמשל, מִּכֵיוון שֶזֶה מַעצים את הסֵירחון. יכול לִהיות שלסימבה יש ּבעיות עיּכּול, ואּולי מחלות אחרות, ּכמו סּוּכֶרת, כשל ּכִלייתי ועוד, שֶעלּולות לִגרום לפצעים ּבפה ּולהיווצרות רֵיח רע. ּבעִניין ההִתנהגּות של סימבה, התופָעה שאת מתאֶרת ידּועה: יש חתּולים שֶהופכים את הליטוף למִשׂחק "קצת" אַלים. חתּולים הם יצּורים עצמאיים - יש ּכאֵלֶה שֶאוהבים ליטּופים ויֵש ּכאֵלֶה שֶלא. ּבִזמן הַייחּום בדֶרך כלל החתּולה נהנֵית כשֶמלטפים אותּה, ּכי זה מְדַמֶה את האחיזה של הֶחתּול הזָכר. אבל לִפעמים יש ּבעָיה הורמונלית שֶיכולה להשּפיע על ההִתנהגּות, ואז עיקּור יכול למנוע את הּבעָיה. אם הּבעָיה היא הִתנהגּותית, צריך לעבוד על זה ּבסבלנּות רּבה ּולהקטין ּבַהדרָגה את החֲרָדה של החתּולה. את צריכה ליצֹור מצב של "התנָיה חיּובית" (מן המילה תְנאי) לליטּוף, ּכמו למָשל ליטּוף קָטן ּבִזמן האוכל ואַחר ּכך ליטּופים המשּולבים עם "צ'ּוּפר". במקּביל הימנעי ילדי טבע הדברים | 24

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=