מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה זכרו 2022 ספטמבר | 329 גיליון ש"ח 38.60 באילת | ש"ח 44 מחיר החוברת הברווזון המכוער? המסע של נופר - חודש שני ללכת על שתיים טבע צעיר - "אקואושן" וילי, הילד שפחד ממקומות סגורים לא כולנו נולדנו זהים כן דובים וכן יער הפרימטים יורדים מהעצים שמורות טבע ימיות
ילדי טבע הדברים | 2 תרגשתם. ִ ין לי ספק שכּוּלכם ה ֵ שנת הלימוּדים החלה, וא פגוֹש את המחנכת החדשה, את הילדים שעלוּ ִ תרגשתם ל ִ ה גיעוּ מעיר ִ ה ֶ ה שׁ ֶ שנה שעברה, וגם את החדשים, אל ִ איתכם מ אחרת, או מארץ אחרת. ה חיוּכים של חברות, ֶ ה לז ֶ אשוֹן כּוּלם מחייכים ז ִ פגש הר ִ במ את לֹא כּל הילדים ֹ מתחבקים, והשמחה גדולה. אבל בּשמחה הז שתתפים. בּצד עוֹמד ניר, שחזר מארצוֹת הבּרית לאחר ִ מ שהוריו היוּ בּשליחוּת של החברה שבה אימא שלוֹ עובדת. הוּא לֹא מכּיר אף אחד, וּבעצם, הוּא גם לֹא ממש מכּיר את דרך הוּא עלה לכיתה א' ֶ תנהגוּת של כּל הילדים בּכיתה, כּי מאז שׁ ִ הה תנהגים אחרת. ִ פה אחרת, ומ ָ ם ילדים שמדברים בּשׂ ִ הוּא היה ע סתכּל על החבר'ה, ודיי קינא. הוּא לֹא ִ הוּא עמד בּצד, וה ם אף אחד, וּבעצם, הרגיש כּמוֹ הבּרווזוֹן המכוֹער, ִ תחבּק ע ִ ה ה לאף אחד אחר בּכיתה. ֶ ה שלֹא דוֹמ ֶ ז כנסוּ לכיתה. בּהפסקה ִ סתיימה, וכוּלם נ ִ אשוֹנה ה ִ ההפסקה הר ה היה אוֹתוֹ הדבר, וכך הלאה בּכל אוֹתוֹ היוֹם. ֶ השנייה ז כּשכּוּלם הלכוּ הבּיתה ניר הלך לבדוֹ. הוּא היה מאוֹד עצוּב. כנס ִ ית הספר, וניר נ ֵ גיעוּ לב ִ למוחרת בּבוֹקר, כּשכּל הילדים ה יגשה אל המוֹרה, שׂוֹחחה ִ תיישב, הוּא ראה שדנה נ ִ לכּיתה וה הילד שישב ֵ תה לכמה שניוֹת, ואז המוֹרה ניגשה וּביקשה מ ִ א תיישבה לידוֹ. היא ִ ם דנה במקוֹמוֹת, ודנה ה ִ ליד ניר להחליף ע שלוֹם לכם ילדים, סתכּלה אליו, חייכה, הוֹשיטה לוֹ יד, ואמרה: "אני דנה". ִ ה תרגש. ִ ניר הנבוֹך הוֹשיט יד וענה: "ואני ניר". בּהפסקה, ניר ה הלב שלוֹ פועם במהירות כּאילוּ הוּא בּתחרוּת ֶ רגיש שׁ ִ הוּא ה ם כּל הלבבוֹת בּכיתה. ִ ע פתיעה אותו שוּב, היא בּאה אליו ואמרה – ִ ואז דנה ה "בּוא אני רוצה להכּיר לך את החברים והחברוֹת שלי". היא חברה של כּוּלם בּכיתה – עברה מילד ֶ תבּרר שׁ ִ ה ֶ ודנה, שׁ כּירה להם את ניר, וכוּלם חייכוּ אליו, ושאלוּ שאלוֹת ִ לילד, ה הוּא כּבר ֶ רגיש שׁ ִ תאוֹם ניר ה ִ ה בּאת", וּפ ֹ יפ ֵ קצרוֹת כמו "מא יך אליו. ֵ לֹא לבּד, ושהעוֹלם מחי קבּלת תלמידים חדשים ִ אשוֹנה שדנה מ ִ את לֹא הפּעם הר ֹ ז אשוֹן ִ תחיל בּיוֹם הר ִ ה ה ֶ ועוֹשׂה להם את החיים יפים יוֹתר. ז היא עמדה מבוּישת בּצד, וזיו, שעמד גם הוּא בּצד ֶ שלה בּגן, כּשׁ היוֹת חברה ִ מבוּיש ניגש אליה ואמר: "קוֹראים לי זיו, רוֹצה ל יהם ֵ תאוֹם העוֹלם של שנ ִ שלי?" דנה כּמוּבן השיבה בּחיוּב, וּפ יך חיוּך ֵ ה, היא זכרה היטב א ֶ השתנה. דנה לֹא שכחה את ז אחד יכוֹל לשנוֹת את החיים... חישבו על זה, ושתהיה לכם שנה נפלאה. שלכם אוּדי
תוכן העניינים אייר: ינון קמר אודי רן עורך ראשי: פרופ' משה אגמי, ייעוץ אקדמי: ד"ר רחלי עינב, ד"ר רמי קליין, פרופ' נחום מגד, פרופ' אבישי שמידע, נדב לוי עדי לפיד עיצוב ועריכה גרפית: רונית רהב, אלה עומר עריכה לשונית: קלאודיו סמבל, שיר רן, מאיירים: מירב שדה-לביא הניקה רן יועצת חינוך: רונה רן מנהלת מח' מינויים: שפירא הרצות ולוחות: רבגון דפוס וכריכייה: בן-נון עיטוף ודיוור ישיר: בר הפצה: טבע הדברים - הוצאה לאור: החברה לחקר האדם והסובב בע"מ 1 שלוחה 09-9567776 טלפון: 09-9567737 פקס: 16:00-8:00 , א-ה ימים: 4610301 ' הרצליהב 302 ת"דכתובתלמכתבים: menuim@tevahadvarim.co.il אי-מייל: www.tevahadvarim.co.il אתר אינטרנט: אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ כתב עת זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום) ללא אישור המערכת. כל הזכויות שמורות © 2022 ספטמבר | 329 גליון אלול - תשרי תשפ״ג תוכן המודעות באחריות המפרסם בלבד Caroline Granycome :צילם להרשמה לקבלת מנוי שנתי מחלקת שירות לקוחות 1 שלוחה 09-9567776 טלפון 16:00-8:00 ,' ימים א'-ה ש"ח 34 מחיר מנוי חודשי: ש"ח 380 מנוי שנתי: ש"ח 25 מנוי דיגיטלי חודשי: ללכת על שתיים ערד בן דודכתב: פעם, לפני מיליוני שנים, חיו כל הקופים על עצים, ולכולם היו זנבות ששימשו כמו זרוע חמישית. כשחלק מהעולם החל להתקרר, חלק מהיערות נעלמו, ובעלי החיים שחיו על העצים הסתגלו לחיים בסוואנה. חלק מהקופים איבדו את הזנבות, כי בחיים על הקרקע הם הפריעו. 32 40 כן דובים וכן יער המסע בארצות הברית של נופר ומשפחתה נופר ועינב ברזני צילמו: נופר ברזני כתבה: עכשיו אנחנו מטיילים בפארקים לאומיים ברחבי ארצות הברית. בשלב זה אנחנו חיים בקרוואן, שהוא הרכב שאיתו אנחנו מטיילים, אבל הוא גם בית על גלגלים. אורכו כתשעה מטרים, ויש בו שירותים, מקלחת, מיטות, שולחן אוכל ואף מטבח. 4 הברווזון המכוער? הניקה רןכתבה: חשבו על זה, שבעצם כל הזמן מישהו נמצא לידנו; מישהו אחר. ראה אותו דבר, אף אחד לֹא חושב בצורה זהה, ִ איתנו לֹא נ ֵ אף אחד מ ולכל אחד יש תכונות ומראה משלו. ומה אם מישהו ממש שונה? 31 50 54 אימוץ פסק זמן קומיקס מה עוד? וילי, הילד שפחד ממקומות סגורים אודי רןכתב: וילי כבר בן עשר. בכל לילה, בשעה שלוֹש, הוא מתעורר כשאבא שלוֹ קם מהמיטה, לובש בשקט את סרבל העבודה שלו, לוקח בידו את הקסדה הכחולה שאליה מחובר פנס, את משקפי המגן ואת תיק האוכל, ויוצא אל מכרה הזהב בדרום אפריקה. 8 שמורות טבע ימיות טבע צעיר - "אקואושן" ראיינה את עודד וינר תמר שרייברהכתבת הצעירה עודד וינר הוא מתנדב בעמותת צוללים שנקראת "אקואושן". המטרה של העמותה היא להקים שמורות טבע ימיות. השטח הימי שמסופח למדינת ישראל גדול יותר משטח המדינה, ובכל זאת כמעט אין שמורות טבע ימיות בארץ. 18 וטרינר טבע המילים פוסטר 24 26 27
ילדי טבע הדברים | 4 הוּ ֶ ה, שבּעצם כּל הזמן מישׁ ֶ חשבוּ על ז הוּ אחר. אף אחד ֶ מצא לידנוּ; מישׁ ִ נ ה אותו דבר, אף אחד ֶ רא ִ איתנו לֹא נ ֵ מ הה, וּלכל אחד יש ֵ לֹא חוֹשב בּצוּרה ז תכוּנוֹת משלוֹ. שיר רן עיבוד תמונות: הניקה רן כתבה: ?הברווזון המכוער
הוּ לֹא ממש מוּשלם? אז אנחנוּ ֶ ם מישׁ ִ וּמה א כּמה דרכים – ִ בּדרך כּלל מגיבים בּאחת מ י, ֵ תעלמים מאוֹתוֹ אדם לגמר ִ אוֹ שאנחנוּ מ כאילו הוא "שקוף", אוֹ שאנחנוּ מגזימים היא ֶ בנחמדות, אוֹ שאנחנוּ מגיבים בּצוּרה שׁ אוּלי אפילוּ מעליבה. אחת הסיבּוֹת לתגוּבוֹת שלנוּ היא שאנחנוּ קצת ה ואחר ֶ ם מה ששוֹנ ִ תמוֹדד ע ִ ה לנוּ לה ֶ פּוֹחדים וקשׁ מה שאנחנוּ רגילים אליו. ִ מ התוֹפעה הזאת קיימת בּכל העוֹלם, אבל כּשאנחנוּ תוֹך כּוונה רעה (כּי אנחנוּ ִ תנהגים כּכה, גם לֹא מ ִ מ י ממש לֹא רעים, נכוֹן?) ֵ הר ה אוֹתנוּ בּסדר, ֶ ה לֹא עוֹשׂ ֶ - ז ה ֶ ממש לֹא! חשבתי על ז כשהלימודים התחילו, ואז זכּרתי בּסיפּוּר של ִ גם נ הנס כריסטיאן אנדרסן - "הבּרווזוֹן המכוֹער". אימא בּרווזה ישבה ודגרה בּסבלנוּת על שש בּיצים, ראוּ בּדיוּק אוֹתוֹ הדבר. ִ שנ י כּמה זמן בּקעוּ חמש ֵ אחר הן ֵ הבּיצים, והציצוּ מ ֵ מ חמישה אפרוֹחים צהוּבּים וחמוּדים. הבּיצה השישית, שוּם מה, לֹא בּקעה, ואימא ִ מ דגוֹר עליה ִ משיכה ל ִ בּרווזה ה היא מטפּלת בחמשת ֶ תוֹך שׁ י יוֹמיים ֵ האפרוֹחים שלה. אחר בּקעה גם הבּיצה הזאת, אבל ם ִ ה בּקע אפרוֹח מכוֹער ע ֶ ממנ י ֵ תהלך בּקוֹשי רב על שת ִ ה ֶ פּרווה אפוֹרה מדוּבללת, שׁ רגליים דקיקוֹת וארוּכּוֹת. ה ֶ בהלה, כי הוּא היה כּל כּך שוֹנ ִ אימא בּרווזה קצת נ מחמשת אחיו. אבל היא אהבה אוֹתוֹ כּמוֹ את האחרים. הם פּגשוּ את שאר החיוֹת ֶ תחילה הבּעיה? כּשׁ ִ מתי ה והעוֹפוֹת בּחצר המשק שבּוֹ הם חיוּ. כּוּלם צחקוּ, דיבּרוּ י הגב, עשׂוּ פּרצוּפים, שאלוּ שאלוֹת, וּבקיצוּר ֵ יהם אחר ֵ על כּל ִ ה מ ֶ הגוֹזל השישי שוֹנ ֶ תייחסוּ לעוּבדה שׁ ִ – כּל הזמן ה ה, ואפילוּ העליבו אוֹתוֹ ֶ פסיקוּ לדבּר על ז ִ האחרים. הם לֹא ה וכינו אותו "הבּרווזוֹן המכוֹער". והבּרווזוֹן, שבּסך הכּוֹל היה אפרוֹח קטנטן שלֹא ראה את עצמוֹ ה בּדיוּק כּמוֹ אחיו, לֹא הבין למה כּולם ֶ הוּא יפ ֶ בּראי, וחשב שׁ ההערוֹת והצחקוקים לֹא ֶ פגע. כּשׁ ִ צוֹחקים עליו, והוא כּל כּך נ שפּחה אחרת. ִ ברוֹח וּלחפּשׂ לעצמוֹ מ ִ פּסקוּ - הוּא החליט ל חיוֹת בּמקוֹם שבּוֹ צוֹחקים עליו כּל הזמן. ִ הוּא לֹא רצה להמשיך ל גיע, ִ אז הוא הלך והלך, והיה לוֹ גם קר מאוֹד, כּי החוֹרף ה מעט מת, הביאוּ אוֹתוֹ ִ ואלמלא מצאוּ אוֹתוֹ כּמה ילדים, קפוּא וכ ים כּאן. ֵ סתי ִ הסיפּוּר היה מ ֶ ין ספק שׁ ֵ הבּיתה וטיפּלוּ בּוֹ, א תחזק, ִ הטיפּוּל המסוּר והזמן עשׂוּ את שלהם. האפרוֹח גדל וה י לבד, אף על פי שהרגיש עדיין ֵ והוּא למד לעוף לגמר גיע לאגם שבּוֹ שטוּ להם בּרבּוּרים ִ בּוֹדד מאוֹד. יוֹם אחד הוּא ה ם צוואר ארוֹך ואצילי, ובעצם הם ִ יפהפיים - לבנים וגאים, ע הוּא לֹא ידע ֶ היוֹת. מה שׁ ִ האפרוֹח שלנוּ רצה ל ֶ היו כּל מה שׁ זמן לֹא מכוֹער, אוֹ קטן אוֹ עלוּב. הוּא רצה ִ הוּא כּבר מ ֶ ה שׁ ֶ ז יהם, אבל - הוא חשש שגם הם יגרשוּ ֵ צטרף אל ִ מאוֹד לה ם, ראה את עצמוֹ פּתאוֹם ִ תקרב בּשקט בּשקט למי ִ ה ֶ אוֹתוֹ. כּשׁ Mike's Birds צילום: Wikimedia Commons, Greent צילום: 5 | ילדי טבע הדברים Vassil צילום:
תהפּך ִ הוּא כּמעט ה ֶ דהם, שׁ ִ דהם. הוא כּל כּך נ ִ ם, ונ ִ שתקף בּמי ִ מ ראה בּדיוּק ִ הוּא נ ֶ ם. הוּא ראה שׁ ִ ם הראש אל תוֹך המי ִ ע ה. האמת היא, שכּל החוויוֹת הקשוֹת ֶ ה, לבן וגא ֶ הפ ֵ כּמוֹהם – יפ שעבר בּחייו גרמוּ לוֹ להרגיש עדיין עלוּב ודחוּי. אולם למרבה קראתוֹ. ִ ההפתעה הבּרבּוּרים שמחוּ מאוֹד ל צטרף ִ תגבּר על הפּחדים וּלה ִ הוּא די חשש, אך החליט לה ה, אהוּב מאוֹד, ואפילוּ מנהיג ֶ החבר ֵ יהם. היוֹם הוּא אחד מ ֵ אל שארה פּינה קטנה כוֹאבת, מלאת ִ הלהקה, אבל עמוֹק בּלבּוֹ נ ה חלוֹם, וּבעצם ֶ ה שכּל ז ֶ ם יתעוֹרר ויגל ִ חששוֹת ודאגה: מה א הוא אוֹתוֹ אפרוֹח מכוֹער ודחוּי? תגלגלה ִ הוּ ביצת בּרבּוּרים ה ֶ יכשׁ ֵ מה שקרה כּאן, הוּא שא בדוֹק אילו ביצים שלה ִ אל אוֹתה בּרווזה, שדגרה מבּלי ל יצה, אבל ֵ היה בּב ֶ ואילו לֹא. הוּא בּעצם היה בּרבּוּר עוֹד כּשׁ מה שקורה הוא שהבּרבּוּרים היפים, הלבנים והגאים - ם פלומה לבנה וּמדוּבללת יחסית לאפרוֹחים ִ נוֹלדים ע הם ֶ י הפּלוּמה של הבּרווזים, אבל כּשׁ ֵ הצהוּבּים עטוּר הבּרווזים. ֵ היוֹת יפים בּהרבּה מ ִ גדלים הם הוֹפכים ל ולמה אני מספּרת לכם את הסיפור הזה? כּי הסיפּוּר הזה מנוּ לוֹמדים על דברים אחרים, ִ הוא בעצם משל - סיפּוּר שמ י אדם. ֵ מנוּ גם על בּנ ִ למוֹד מ ִ ובמקרה שלנו, אפשר ל היוֹת מאוֹד ִ מה שהסיפּוּר מלמד הוּא שכּוּלנוּ יכוֹלים ל ם ִ י שאנחנוּ בּוֹדקים א ֵ פנ ִ תנוּ. עוֹד ל ִ ה מא ֶ אכזריים למי ששוֹנ ם הוּא אדם טוֹב אוֹ רע - ִ הוּא נחמד אוֹ לֹא, חכם אוֹ לֹא, וא תנוּ, אנחנוּ ִ ה מא ֶ ם הוּא שוֹנ ִ אנחנוּ שוֹפטים אוֹתוֹ. א לֹא ממהרים לקבּל אוֹתוֹ. קראת "תוֹפעת העדר". עדר ִ כנסת גם תוֹפעה נוֹספת שנ ִ כּאן נ תנהגים ִ תקבּצוּת של בּעלי חיים מאותו מין, שכּוּלם מ ִ הוּא ה הוּא ֶ בּצוּרה דוֹמה. לכל עדר יש בּדרך כּלל מנהיג, וכל מה שׁ בּלי ִ ה, מ ֶ ה - כּל העדר יעשׂ ֶ יגיד (כּל חיה בּשפה שלה) אוֹ יעשׂ ניין. ִ לחשוב אוֹ להרהר בּע ם הוּא אכן מנהיג טוֹב. כּך ִ מנהיג הוּא דבר טוֹב וחיוּבי - א י אריוֹת, מנהיג אמיץ ֵ כּאשר עדר של תאואים מוּתקף על יד יכוֹל להפוֹך את הקערה על פיה - וכאשר עדר של תאואים סתער, ומשקלו של כּל אחד מהם טונה לפחות, ִ מ ין סיכּוּי ֵ גם ללהקת האריוֹת החזקה בּיוֹתר א לעמוד מוּלם. ילדי טבע הדברים | 6
ה בהקשר של בני אדם, הכוונה היא ֶ שתמשים בּבּיטוּי הז ִ כּשמ היוֹת ִ ים את אוֹתוֹ הדבר, פּשוּט כּי כולם רוצים ל ִ שכּוּלם עוֹשׂ הקבוּצה. ֵ חלק מ שלנוּ, ִ ה בּסדר כּל עוֹד אנחנוּ זוֹכרים שיש לנוּ גם לב ושכל מ ֶ ז ים דברים, לֹא ִ ושאנחנוּ צריכים להפעיל אוֹתם כּשאנחנוּ עוֹשׂ ים. ִ סתם כּי כּוּלם עוֹשׂ ין שדוֹן קטן, אבל ממש חמוּד, שיוֹשב לי על הכּתף ֵ לי יש מע ה בּסדר אוֹ לֹא. יש שקוֹראים ֶ ם מה שאני עוֹשה ז ִ ולוֹחש לי א ה, ֶ יך קוֹראים לז ֵ ה מצפּוּן, שכל, בּיקוֹרת פּנימית... לֹא משנה א ֶ לז ה קיים. אני קוֹראת לוֹ שדוֹן קטן כּי הוּא חמוּד ואז קל ֶ העיקר שז יוֹתר להקשיב לוֹ, לדעתי לפחוֹת. תייחסוּ לבּרווזוֹן המכוֹער בּאוֹתה ִ בּקיצוּר - כּל הלהקוֹת ה ה מהם. ֶ צוּרה - הם דחוּ אוֹתוֹ כּי הוּא היה שוֹנ ה ֶ ה את ז ֶ ה עוֹשׂ ֶ ה שכּוּלם עשׂוּ את ז ֶ אז אני שוֹאלת אתכם - ז אשוֹן שלנוּ ִ ה הדחף, הצוֹרך הר ֶ בּסדר? ממש לֹא. אף על פי שז ם כּוּלם וּכמוֹ כּוּלם. ִ היוֹת ע ִ - ל תנוּ בכל ִ ה מא ֶ הוּ שוֹנ ֶ אבל! כדאי שנזכור תמיד שגם אם מישׁ תנהגוּת שלוֹ, אוֹ בּמוֹצא שלוֹ ִ צורה או דרך - בּצבע עורו, בּה - הוּא בכל זאת כּמוֹנוּ. ה ֶ ם ננס ִ ה קצת יוֹתר קל א ֶ הי ִ ה י ֶ ה לֹא קל. ממש לֹא קל. אבל ז ֶ ז ים את עצמנוּ בּמקוֹם האחר, וּלחשוב מה היינוּ מרגישים ִ לשׂ ם היינוּ מגלים אמפּתיה ִ ה קוֹראים אמפּתיה. א ֶ בּמקוֹמוֹ... לז היינוּ ֶ אני בּטוּחה שׁ הוֹפכים לאנשים טוֹבים ים ליוֹתר ִ יוֹתר, ועוֹשׂ אנשים טוֹב יוֹתר. ריצ׳ארד בארטז צילום: Arpingstone צילום: משה אגמי צילום: כאשר עדר של תאואים מאיים, גם להקה של אריות לא תתעסק איתם. 7 | ילדי טבע הדברים כריסטיאן ליילוף צילום:
כתב: אודי רן תעוֹרר ִ וילי כבר בּן עשר. בּכל לילה, בּשעה שלוֹש, הוּא מ המיטה שליד, לוֹבש בּשקט את סרבּל ֵ כּשאבּא שלוֹ קם מ העבוֹדה שלוֹ, לוקח בּידוֹ את הקסדה הכּחוּלה שאליה י המגן, את תיק האוֹכל, נאנח אנחה ֵ שקפ ִ מחוּבּר פּנס, את מ גדוֹלה, שווילי מכּיר כּל כּך טוֹב, מנשק את וילי ואת שלוֹש אחיוֹתיו, ואז את אימא, פּוֹלט שוּב אנחה עמוּקה, ויוֹצא. ה הזהב מפוננג שבּדרוֹם ֶ כר ִ כּריס, אבּא של וילי, עוֹבד בּמ ם ִ פנוֹת בּוֹקר הוּא כּבר עוֹמד ע ִ אפריקה. בּשעה ארבּע ל י ֵ חבריו בּפתח של המעלית שמורידה אוֹתם למעמק מיוֹן שלכם מעלית קטנה ִ האדמה. אתם ודאי רוֹאים בּד ניין. אבל ִ ם דלתוֹת אוטומטיות, כּמוֹ אצלכם בּב ִ ע ה היא ענקית, יש בּה שלוֹש קוֹמוֹת, ֶ כר ִ המעלית שבּמ כּוֹרים בּבת אחת. הם בקוֹשי נדחסים 150 כנסים אליה ִ ונ הכּוֹרים יש בּיד קוּפסה כּסוּפה קטנה ֵ פּנימה. לכל אחד מ מצאים החיים. בּקוּפסה ִ י הכּוֹרים, נ ֵ בר ִ וּבתוֹכה, כּך לד יכּנסוּ ִ הכּוֹרים י ֶ ה שׁ ֶ קר ִ תקן נשימה קטן, שבּמ ִ את יש מ ֹ הז ה האדמה, הוּא יעניק ֶ ויר מוּרעל בּמעב ִ לתוֹך כּיס של או להם חצי שעה לנסוֹת וּלחלץ את עצמם. ילדי טבע הדברים | 8
תגלגלת ונוֹעל אוֹתה, ִ כנס סוֹגר את דלת הפּלדה המ ִ האחרוֹן שנ קראת הלילה. מפעיל המעלית לוֹחץ ִ כּאילוּ הוּא נוֹעל חנוּת ל על הכּפתוֹר, והמעלית יוֹצאת למסע אל בּטן האדמה, אל ה העמוֹק בּיוֹתר בּעוֹלם. ֶ כר ִ המ ה בּיום העבוֹדה כּריס הכי פּחוֹת אוֹהב; בעצם ֶ את החלק הז ישמע מצחיק – לכריס ִ ה י ֶ מנוּ, כּי כּמה שז ִ הוּא ממש מפחד מ המעלית מתחילה לרדת ֶ מקוֹמוֹת סגוּרים, וּבכל פּעם שׁ ִ יש פּחד מ הוּא מתחיל להזיע מרוֹב פּחד. החברים שלוֹ כּבר מכּירים את ניין, ולכן אפילוּ שבּמעלית אין כּמעט מקוֹם לזוּז, הם דוֹאגים ִ הע אלה. ֹ מ ְ הוּא יוּכל לנוּע ימינה וּשׂ ֶ ה רווח, שׁ ֶ הי ִ סביבוֹ י ִ שמ נהרוֹת היוֹרדוֹת אל בּטן ִ כרוֹת מודרניים רוֹחב המ ִ בּדרך כּלל בּמ נהרוֹת שכלי רכב ִ האדמה הוּא בּערך שמוֹנה מטרים, כּמוֹ המ התחוּשה ללכת בּתוֹכן לֹא ממש מפחידה. ֶ נוֹסעים בּהן, כּך שׁ השנים חוֹלפוֹת, הזהב בּעומקים הנמוּכים הולך ֶ אבל כּכל שׁ כנסים עוֹד ועוֹד אל תוֹך בּטן האדמה. עוֹמק ִ ואוזל, ולכן נ ה שכריס עוֹבד בּוֹ הוּא כּמעט ארבּעה קילוֹמטרים. ֶ כר ִ המ הרוֹחב של העיר ֵ ה. ארבּעה קילוֹמטרים זה יוֹתר מ ֶ שבוּ על ז ִ ח ה – יוּרד ישר אל ֶ המרחק הז ֶ תל אביב. עכשיו תתארוּ לכם שׁ תוֹך בּטן האדמה. אבל כיוון שמעלית אחת לֹא יכוֹלה לרדת כּל כּך עמוֹק, הכּוֹרים צריכים להחליף בּדרך שתי מעליוֹת, הוֹלכוֹת ונעשׂוֹת צרות, עד שאת הקטע ֶ נהרוֹת שׁ ִ וללכת בּתוֹך מ פעמים ִ ים הכּוֹרים בּהליכה שפוּפה, ול ִ האחרוֹן של המסע עוֹשׂ יהם. ֵ על בּרכ דקוֹת (שעה וחצי) נמשך המסע אל המקוֹם שם כּוֹרים את 90 הזהב. שעה וחצי של סיוּט, ואז סיוּט נוסף – חמש שעוֹת של מעלות. תארוּ 50- עבוֹדה בּבטן האדמה, שם החום מגיע ל דבּר, בּמקוֹם החם בּיוֹתר בּעוֹלם, הטמפרטורות ִ לכם, שבּמ י המכרות יוֹדעים שאי אפשר ֵ מעלות. מנהל 50- לֹא מגיעוֹת ל ה, לכן הם מקררים מעט את ֶ חיוֹת, וּלבטח לעבוֹד, בּחום שכּז ִ ל ויר בּמעמקים. הם מעבירים צינוֹרוֹת אוויר גדוֹלים וחזקים ִ האו נהרוֹת. בּנקוּדה מסוּימת הצינוֹרוֹת עוֹברים דרך מאגר ִ דרך המ ה כּמוֹ משקה בּרד שאתם יכוֹלים ֶ רא ִ גדוֹל של קרח טחון, שנ להזמין בּקיוֹסקים, אוֹ שלג. את הקרח מורידים לשם בּצינוֹרוֹת צטנן בּמאגר הקרח, הוּא מנשב דרך ִ האוויר מ ֶ י שׁ ֵ אחרים. אחר ויר ִ נהרוֹת, וּמשאבוֹת ענקיוֹת אחרוֹת שוֹאבוֹת את האו ִ המ חוּץ למכרות. ִ החם אל מ 9 | ילדי טבע הדברים
ימה ֵ הא ֵ כשכריס מגיע לאזוֹר העבוֹדה הוּא ממש מותש מ ירגע. הוּא ֵ מציא פּטנט שעוזר לו לה ִ שבּדרך, לכן הוּא ה מרכיב על אוזניו אוזניוֹת, ומאזין למוּסיקה מרגיעה. הוּא הוּא בּכלל בּחוּץ, והרוּח של ֶ ין לעצמוֹ שׁ ֵ יניים וּמדמי ֵ עוצם ע רגע, ִ י כּמה דקוֹת הוּא נ ֵ המשאבוֹת היא הרוּח המנשבת... אחר י שלֹא לחשוב על המקוֹם שבּוֹ ֵ וּמתחיל לעבוֹד בּמרץ רב, כּד מצא. ִ הוּא נ מקוֹמוֹת סגוּרים ִ ם לכריס יש פּחד מ ִ שאלוּ - א ִ אני מניח שת הוּא לֹא ילך לעבוֹד למשל ֶ ה? למה שׁ ֶ כר ִ למה הוּא עוֹבד בּמ רד, אוֹ בּמפעל כל שהוא? התשוּבה היא שבּמקוֹם ְ שׂ ִ בּמ שבּוֹ כּריס חי פּשוּט אין עבוֹדה אחרת, ואם יש – נוֹתנים ה שחלוּ במחלה כּזו אוֹ אחרת ֶ אוֹתה קוֹדם לזקנים, אוֹ לכאל י ֵ כרוֹת. כּל אנשׁ ִ ה, והם פּשוּט לֹא יכוֹלים יוֹתר לרדת למ ֶ כר ִ בּמ ה, כּך גם הוריהם, ֶ כר ִ יהם בּמ ֵ הכּפר שלוֹ עוֹבדים ועבדו כּל חי יהם, וכריס לֹא יכוֹל להרשוֹת לעצמוֹ ֵ ה שכּך גם ילד ֶ רא ִ וכנ שלֹא לעבוֹד, כּי יש לוֹ ארבּעה ילדים ואישה להאכיל. כשווילי יגיע לגיל שבּוֹ מוּתר להתחיל – הוּא יוֹדע שגם הוּא מקוֹמוֹת ִ ה. וילי יוֹדע שלאביו יש פּחד מ ֶ כר ִ ייאלץ להיכּנס למ את. ֹ סגוּרים, והוּא יוֹדע שהוּא ירש ממנו את התכוּנה הז ה – ֶ כר ִ צטרך לרדת למ ִ תקרב היוֹם שבּוֹ הוּא י ִ ולכן, כּכל שמ הלה. ֶ תעוֹרר בּב ִ ילוֹת וּמ ֵ ה בּל ֶ הוּא חוֹלם על ז תגבּר על הפּחד..." ִ תגבּר על הפּחד, אני חייב לה ִ "אני חייב לה ה לֹא ֶ הוּא חוזר ומשנן לעצמוֹ בכל יוֹם, אבל הוּא יוֹדע שז יעזוֹר. יש רק דרך אחת שבּה וילי יוּכל להציל את עצמוֹ ה, והיא – לימודים. אם הוא ילמד - אז אוּלי ֶ כר ִ מעבוֹדה בּמ למוֹד הנדסת מכרות בּעיר הגדוֹלה, ואז ִ הוּא יוּכל להמשיך ול ה... אבל ֶ אוּלי הוּא יוּכל לעבוֹד בּתוֹר מהנדס, ולֹא בּתוֹר כּוֹר כרוֹת... ִ כרות יוֹרדים למ ִ גם מהנדסי מ למוֹד ִ צד אחד ל ִ י החזיתוֹת – מ ֵ וילי החליט להילחם בּשת מקוֹמוֹת ִ צד שני להילחם בּפחד שלוֹ מ ִ הוּא רק יכוֹל, וּמ ֶ כּמה שׁ קרוֹא ִ סגוּרים. מאחר שבּבית הספר בּכפר שלוֹ לימדוּ רק ל למוֹד בּתיכוֹן ִ למוֹד הנדסה הוּא חייב ל ִ י ל ֵ וּקצת חשבּוֹן, וּכד קרוֹא כּל דבר שנפל ִ תחיל ל ִ ואחר כּך בּאוּניברסיטה, הוּא ה ם ִ י החברה, וביקש מגזינים ישנים ע ֵ רד ְ שׂ ִ לידיו. הוּא הלך למ עם אור ראשון יוצא כריס, אביו של וילי, לכיוון המכרה. אודי רן צילום: ילדי טבע הדברים | 10
סתכּלוּ ִ ההנהלה קיבּלה. המנהלים שם ה ֶ כרות שׁ ִ חוֹמר על מ עליו בּחיוּך, כּי הם לֹא האמינוּ שילד בּן עשׂר, בּן של כּוֹרים, קרוֹא מה שכתוּב שם, וּבטח לֹא להבין. ִ שחי בּכפר, יוּכל ל את הם נתנוּ לוֹ, והוּא קרא וקרא. אחר כך החזיר ֹ וּבכל ז את המגזינים וּביקש אחרים, וכך הלאה, עד שלֹא נוֹתרוּ הוּא לֹא קרא, ואז הוּא בּיקש ֶ רדים עוֹד מגזינים שׁ ְ שׂ ִ להם בּמ כרות, וכל היוֹם הוּא ישב וקרא. ִ להשאיל ספרים על מ צטרך ִ הוּא לֹא י ֶ הוּא בּעצם חוֹלם, והסיכּוּיים שׁ ֶ וילי ידע שׁ ה קטנים. לכן הוּא החליט להכין ֶ כר ִ יכּנס בּבוֹא היוֹם למ ִ לה את עצמוֹ גם לימים האלה. הוּא חפר לעצמוֹ שוּחה עמוּקה ה ֶ הי ִ יכּנס לתוכה אוֹר ות ִ י שי ֵ בּחצר, כּיסה אוֹתה בּקרשים, וּכד כסה העץ שלוֹ חוֹרים, ואז ִ ה בּמ ָ ה – הוּא עשׂ ֶ כר ִ תחוּשה של מ שכּב על הקרקע וקרא. ִ כנס לשוחה, נ ִ הוּא נ קרים ִ שתגע, וּבהרבּה מ ִ הוּא ה ֶ הילדים האחרים חשבוּ שׁ הם קוֹפצים פּתאוֹם על ֶ אפילוּ ניסוּ להבהיל אוֹתוֹ תוֹך שׁ הוּ אפילוּ שפך ֶ כסה הקרשים של השוחה שלוֹ, וּפעם מישׁ ִ מ ה ֶ ה די מרוּצ ָ ם דרך החוֹרים. הם לֹא ידעוּ שווילי הי ִ לוֹ מי תאוֹם ִ ה יש תקלוֹת, וּפ ֶ כר ִ י גם בּמ ֵ הם עשׂוּ, כּי הר ֶ מה שׁ ִ מ ם – וצריך ִ קרה, אוֹ שפּתאוֹם יש פּרצי מי ִ תמוֹטטת הת ִ מ תגבּר. ההתנהגות הזאת שלו גרמה להם לחשוב ִ למוֹד לה ִ ל ם ִ תעסק ע ִ ה לה ֶ דעתוֹ, וּמי בּכלל רוֹצ ִ הוּא ממש יצא מ ֶ שׁ משוּגע... אז הם הניחו לוֹ לנפשוֹ. ה שאליו אבּא שלוֹ יורד בּכל ֶ כר ִ המ ֶ וילי למד מהמגזינים שׁ ה ֶ כר ִ המ ֶ ה העמוֹק בּיוֹתר בּעוֹלם. וּמאחר שׁ ֶ כר ִ יוֹם הוּא המ תקדם ִ ה קיים כּבר שנים רבּוֹת, כל הזמן ממשיכים לה ֶ הז י האדמה, וּכשבּמקוֹם אחד כּבר לֹא מוֹצאים זהב, ֵ אל מעמק קילוֹמטרים 370 ה ֶ כר ִ נהרה חדשה. היוֹם יש בּמ ִ פּוֹתחים מ סתעפוֹת, ויוֹרדוֹת ִ ה, וּמ ֶ ה לאל ֶ תחבּרוֹת אל ִ נהרוֹת שמ ִ של מ י עומקים. המקוֹם העמוֹק בּיוֹתר שאליו כּריס יורד ֵ לכל מינ י הקרקע. תארוּ לכם ֵ פנ ִ תחת ל ִ מטרים מ 3,960 בּכל יוֹם הוּא תל אביב לאילת... ִ נהרוֹת הוּא כּמוֹ המרחק מ ִ שאוֹרך המ י האדמה, ותארוּ לכם מה ֵ פנ ִ תחת ל ִ והכּוֹל בּשכבוֹת שכבוֹת מ תבּלבּל בּדרך, והוֹלך לאיבּוּד... ִ הוּ מ ֶ ם מישׁ ִ ה א ֶ קוֹר 11 | ילדי טבע הדברים
ה אחר, קצת ֶ כר ִ שם היה מ ִ וילי שמע מאבּא שלֹא רחוֹק מ מטרים... 3,600 - פּחוֹת עמוֹק, אבל גם הוּא מגיע לעוֹמק קרוֹא, ִ י שנה שבּה הוּא קרא כּמעט כּל מה שניתן היה ל ֵ אחר ה, שכּבר הבין שלֹא מדוּבּר בּילד ֶ כר ִ הביא לוֹ מנהל המ י חוֹברוֹת ֵ למוֹד, כּל מינ ִ ה ל ֶ משוּגע אלא בּילד שממש רוֹצ ת. וילי החליט ללכת צעד אחד קדימה. הוּא ִ היוּ לוֹ בּבי ֶ שׁ ם ִ ה, ושאל אוֹתה א ֶ כר ִ י המ ֵ רד ְ שׂ ִ ניגש לאחת המזכּירות בּמ היא תסכּים ללמד אוֹתוֹ לעבוֹד קצת על המחשב, ואפילוּ הוּא קרא היה כּתוּב ֶ גלוֹש בּאינטרנט, כּי בּכל החוֹברוֹת שׁ ִ ל שבּאתר מסוּים בּאינטרנט יש מאמרים על שיטוֹת כּרייה חדשוֹת, ושיש מקוֹמוֹת שבּהם מנסים להתחיל לכרות זהב בּלי להוֹריד לשם בּני אדם אלא רק בּאמצעוּת רוֹבּוֹטים צד שני ִ ה קצת שימח אוֹתוֹ, אבל מ ֶ צד אחד ז ִ וּמכשירים. מ ם מכוֹנוֹת יתחילוּ להחליף ִ ה אבּא א ֶ הוּא חשב לעצמוֹ מה יעשׂ כלל, ִ את הכּוֹרים? בּמה הוּא יעבוֹד? בּמה כּל החברים שלוֹ, וּב י הכּפר יעבדוּ? ֵ בּמה כּל אנשׁ ה ֶ ין וּבאמת מנס ֵ תעני ִ מרגרט, הפּקידה, ראתה שוילי בּאמת מ ים את העבוֹדה, ֵ היא תסי ֶ תוֹ שלאחר שׁ ִ למוֹד, לכן קבעה א ִ ל והמחשבים יעמדוּ ללֹא תעסוּקה – היא תלמד אוֹתוֹ קצת מנהל המחלקה שלה ִ גלוֹש בּאינטרנט, ואז היא תבקש מ ִ ל גלוֹש בּאחד המחשבים שעה שאף ִ לאפשר לוילי לשבת ול אחד לֹא עובד עליו. כּיר. פּתאוֹם הוּא ראה ִ הוּא לֹא ה ֶ וילי גילה באינטרנט עוֹלם שׁ מקוֹמוֹת שוֹנים בּעוֹלם; הוּא ִ תמוּנוֹת, סרטים וּמאמרים מ י ֵ למד על שיטוֹת כּרייה חדשוֹת, והוּא גם קרא על כּל מינ כרוֹת. ִ אסוֹנוֹת שקרוּ בּמ רדים ְ שׂ ִ יוֹם אחד, בּצהריים, הוּא ראה שכּל האנשים בּמ ה על ֶ ה לז ֶ תרגשים, הוֹלכים לכל הכיוונים וּמספּרים ז ִ מ הוּא ֶ החוֹמרים שׁ ֵ ה שאבּא שלוֹ עבד בּוֹ. מ ֶ כר ִ היה בּמ ֶ פּיצוּץ שׁ מצא בּתוֹך ִ ה הזהב נ ֶ כר ִ יהם, הוּא ידע שבּעוֹמק המ ֵ קרא על כיוון שאין להם תנורי חימום בבתי העץ, אנשי הכפר שאינם עובדים מעבירים את זמנם סביב חבית שהובערה בה אש לחימום. אודי רן צילום: ילדי טבע הדברים | 12
ה, בּגלל הלחץ ֶ הסלעים, והסלעים בּעומקים שכּאל מצאוּ בּו – הם קשים מאוֹד, והדרך ִ הם נ ֶ העצוּם שׁ תוֹכם היא לפוֹצץ ִ הכּמעט יחידה להוֹציא את הזהב מ ה כּשמכניסים ֶ את הסלעים. אבל תארוּ לכם מה קוֹר י כּשיש פּיצוּץ, יש ֵ ה? הר ֶ חוֹמר נפץ לסלע בּעוֹמק שכּז מקוֹם הפּיצוּץ. ואם ִ ויר) חזק מאוֹד מ ִ הדף (לחץ של או שתחרר – הוּא עלוּל ִ המקוֹם קטן, ואם אין להדף לאן לה מצא בּדרכּוֹ. לכן, כּשרוֹצים לפוֹצץ ִ פגוֹע בּכל מי שנ ִ ל סלע - קודחים בו חורים קטנים, מכניסים לתוכם מקוֹם ִ תרחקים מ ִ כמוּת קטנה של חוֹמר נפץ, וכוּלם מ הסלעים ֶ הפּיצוּץ, וּמפעילים אוֹתוֹ מרחוק. אלא שכיוון שׁ ה כּל כּך דחוּסים וכל כּך קשים, הפּיצוּצים, ֶ בּעומקים כּאל פעמים ִ ה, ול ֶ כר ִ ם הם קטנים, מרעידים את כּל המ ִ גם א רעידוֹת אדמה קטנוֹת - ולמפולות. ִ אפילוּ גוֹרמים ל תמוֹטט" הוּא שמע את מנהל העבוֹדה ִ ה 232 ה ֶ כר ִ "מ לכּדוּ ִ ה. "חמישה כּוֹרים נ ֶ כר ִ תרגשוּת למנהל המ ִ אוֹמר בּה ה ֶ כר ִ הוּא המ 232 ה ֶ כר ִ תחיל להזיע. מ ִ ה". וילי ה ֶ כר ִ בּתוֹך המ י ֵ שבּוֹ אבּא שלוֹ עובד. הוּא פּרץ בּריצה לכיוון המעלית, כּד יהם ֵ המעלית דיבּרוּ בּינ ֵ ה וּמי לֹא. הכּוֹרים שיצאוּ מ ֶ ראוֹת מי עוֹל ִ ל בּשקט. הוּא ראה את החברים של אבּא, וּלאחר כּמה דקוֹת המעלית, כּשכּתפוֹ ֵ של פּחד הוּא ראה גם את אבּא שלוֹ יוֹצא מ הימנית חבוּשה. בּיט בו ואמר: "מה שלֹא ִ וילי רץ לאבּא וחיבּק אוֹתוֹ. כּריס ה ה כּבר מאוּחר ֶ ה... עבורי ז ֶ כר ִ ה, וילי, אתה לֹא תעבוֹד בּמ ֶ הי ִ י דיי... אבל אתה לא תעבוד במכרה..." ִ מ גם בּארוּחת הערב ישב כּריס בּשקט. פּניו היוּ חרוּצים יניו. וילי, שיוֹמיים קוֹדם ֵ קיפוּ את ע ִ בּקמטים, ועיגוּלים שחוֹרים ה ה ֶ רא ִ ם כּכה נ ִ בּיט בּוֹ, וחשב לעצמוֹ שא ִ , ה 12 לכן כּבר מלאו לוֹ , שבּכול מקוֹם אחר בּעוֹלם, כּך לפי הכּתבוֹת במגזינים 30 גבר בּן הוּא קרא - נחשב עדיין לבחור ממש צעיר ֶ והכּתבוֹת בּאינטרנט שׁ ה. ֶ כר ִ המ ֵ מצוֹא דרך להוֹציא את אביו מ ִ – הוּא חייב ל הבּקתה של השכנים, שם גרה ג'נט ֵ בּמהלך הערב הם שמעוּ בּכי מ ה. ֶ כר ִ ם אבּא שלוֹ בּאוֹתוֹ מ ִ תוֹ בּכיתה. אבּא שלה עבד ע ִ שלמדה א לאחר ששמעו בכפר על הפיצוץ במכרה עמדו ילדי הכורים והמתינו לראות אם בני משפחתם עולים בשלום. אודי רן צילום: 13 | ילדי טבע הדברים
ה בּאמת מרגיש שם. ֶ יך ז ֵ ראוֹת א ִ י ל ֵ ה כּד ֶ כר ִ י המ ֵ וילי רצה לרדת למעמק כרות, הוּא ִ י שנתיים של לימוּדים על מ ֵ ם אחר ִ ואוּלי, להתחיל לבדוק א יהם של הכּוֹרים, ואוּלי להפחית ֵ י לשפר את חי ֵ יכוֹל לעשׂוֹת משהוּ כּד י הכּפר ֵ ה שכּל אנשׁ ֶ פריעה לז ִ לֹא ה 12 הוּא בּן ֶ את הסיכּוּן. העוּבדה שׁ י ֵ רד ְ שׂ ִ תייחס אליו יוֹתר בּכבוֹד, כּאל למדן. הוּא הלך למ ִ תחילוּ לה ִ כּבר ה ה שיתיר לוֹ לרדת עד המקוֹם שבּו אבּא ֶ כר ִ מנהל המ ִ החברה וּביקש מ סכּים. ִ תוֹ בּערב. המנהל ה ִ תוֹ בּמהלך יוֹם אחד, ולחזוֹר א ִ היוֹת א ִ ה, ל ֶ כּוֹר י אבּא. ֵ פנ ִ תעוֹרר הרבּה ל ִ למחרת בּבּוֹקר וילי ה תרגשוּת. ִ הוּא לֹא יכוֹל היה לישוֹן מרוֹב ה וכשכריס קם, כּדרכּוֹ, וילי כּבר חיכּה לוֹ בּפתח תרגש כּל כּך, שכּל הפּחדים שלוֹ ִ הבּקתה. הוּא ה תעוֹררוּ מחדש. כּריס לקח ִ מקוֹמוֹת סגוּרים ה ִ מ את כּף ידוֹ של וילי והחזיק אוֹתה צמוּד אליו. הם עמדוּ בּתוֹר למעלית הלב שלוֹ פּעם כּמוֹ ֶ כּשׁ ה הוּא הוֹלך ֵ נ ִ ה ֶ מכוֹנת ירייה, והוּא הרגיש שׁ תפּוֹצץ. כּריס הצמיד אוֹתוֹ אליו, והמעלית ִ לה שוּם מה, הפּעם כּריס לֹא ִ התחילה לרדת. מ הרגיש כּל פּחד. המעלית במפוננג יוֹרדת בּמהירוּת ֶ וילי ידע שׁ קילומטרים לשעה (כּמוֹ ריצה מהירה), 50 של י כּשלוֹש ֵ היא צריכה לעצוֹר אחר ֶ והוּא גם ידע שׁ מטרים. הוּא סגר את 2,255 דקוֹת, בּעוֹמק ,250- גיע ל ִ הוּא ה ֶ ספּוֹר, וּכשׁ ִ תחיל ל ִ יניים וה ֵ הע פתח. וילי ִ המעלית נעצרה. השער של המעלית נ נהרה די רחבה, ִ המ ֶ יניים, וראה שׁ ֵ פּקח את הע הוּא חשב. בּטח לֹא ֶ ולֹא כּל כּך מפחידה כּמוֹ שׁ קרוֹא ִ שכּב בּה ול ִ הוּא היה רגיל ל ֶ כּמוֹ השוחה שׁ דוֹ של ִ בּכל החודשים האחרונים. הוּא צעד לצ כלוּב ִ כנסוּ ל ִ אביו בּמשך כּמה דקוֹת, ואז הם נ נהרוֹת ִ הורידה אוֹתם למ ֶ של מעלית אחרת שׁ ה. ֶ כר ִ העמוּקוֹת בּיוֹתר של המ מטרים פּתח 3,500 גיעוּ לעוֹמק של ִ הם ה ֶ כּשׁ את הדלת מפעיל מעלית נוֹסף, והכּוֹרים יצאוּ הייתה מוּארת ֶ נהרה גדוֹלה שׁ ִ בּטוּר אל תוֹך מ היוּ מוצמדים ֶ על ידי זרקורים. צינוֹרוֹת עבים שׁ ויר צח וכבלי ִ ם, או ִ לאוֹרך הקירוֹת הוֹבילוּ מי כּאן, את המשך הדרך הם עשׂוּ במין ִ חשמל. מ הרבּה קרוניות ֵ הייתה מוּרכּבת מ ֶ רכּבת קטנה, שׁ ראוּ יוֹתר כּמוֹ עגלוֹת מאשר ִ פּתוּחוֹת, שנ היוּ מחוברוֹת זוֹ לזוֹ. ֶ קרוניות, שׁ לאחר דקות ארוכות של ירידה במעלית הגדולה עוברים הכורים למעליות הקטנות, שמורידות כל קבוצה לאזור העבודה שלה במכרה. ילדי טבע הדברים | 14
המקוֹם היה רוֹעש מאוֹד. מעל שאוֹן הגנרטורים, קרוֹנוֹת י ֵ ה, כּי כּד ֶ ה לז ֶ הרכּבת והמכוֹנוֹת האחרוֹת, צעקוּ הכּוֹרים ז תגבּר על כּל הרעש. ִ שמעוּ אוֹתם הם היוּ צריכים לה ִ שי תחילוּ ללכת, שלוֹשה ִ הקרוניות עצרוּ, הכּוֹרים ירדוּ וה נהרה אחרת. רוֹחב וגוֹבה ִ שלוֹשה, וכל אחד פּנה למ י ֵ תכופף כּד ִ הם נאלצוּ לה ֶ נהרוֹת הלכו וקטנו, עד שׁ ִ המ הוּא מוּכרח ֶ תקדם. היה חם, היה מחניק, וילי הרגיש שׁ ִ לה שם. כּריס ראה ואמר לווילי בּשקט: "עוֹד כּמה ִ לצאת מ גמרה ִ י כּמה מטרים נ ֵ שניוֹת אנחנוּ מגיעים". ואכן, אחר נהרה, והמקוֹם שבּוֹ עבדו הכּוֹרים היה מעט רחב יוֹתר. ִ המ ה המוֹן רעש. וילי ָ ויר גדוֹל, שעשׂ ִ ם פּטיש או ִ הם עבדו ע תיישב בּצד. ִ כניס לאוזניו את האטמים, וה ִ ה ה" הוּא שמע את אבּא צוֹעק לוֹ. "פּעם, כּמעט ֶ "אתה רוֹא בּכל כּמה דקוֹת היינוּ מוֹציאים גוּשים קטנים של זהב. מצוֹא ִ מעט לֹא ל ִ עכשיו אנחנוּ יכוֹלים לעבוֹד יוֹם שלם, וכ תכּוֹננים להיכּנס לעוֹמק רב ִ המנהלים מ ֶ כּלוּם. אני חוֹשב שׁ יוֹתר..." גרוֹנוֹ של וילי. הוּא לֹא ִ ויר החם ל ִ האבק הדביק את האו יך אבּא שלוֹ יכוֹל לעבוֹד בּתוֹך כּל הרעש, החום ֵ הבין א הוּא היה בּן ֶ בעה ימים בּשבוּע, מאז שׁ ִ והאבק כּל יוֹם, שׁ השמש זוֹרחת, וחוזר ֶ י שׁ ֵ פנ ִ . אבּא שלוֹ יוֹצא בּכל בּוֹקר ל 15 ה את ֶ היא שוֹקעת... הוּא בּעצם כּמעט לֹא רוֹא ֶ י שׁ ֵ אחר ה... ֶ אוֹר השמש אלא רק בּימים שיש לוֹ מזל, והוּא חוֹל הוּא לֹא הרגיש כּמה זמן הם היוּ שם. אבל פּתאוֹם אבּא תקרב אליו, נתן לוֹ טפיחה קטנה על הכּתף, וסימן לוֹ ִ ה שיוֹצאים. קבוּצה אחרת של כּוֹרים כּבר חיכּתה בּכניסה י להחליף אוֹתם בּעבוֹדה. ֵ כּד תעוֹרר ִ הוּא ה ֶ בּאוֹתוֹ הלילה וילי ישן טוֹב. כּל כּך טוֹב, שׁ השמש כּבר הייתה בּשמים. ֶ כּשׁ כריס מתיז מים כדי שיוכל להבחין בזהב. כריס וחברי הקבוצה שלו במכרה. 15 | ילדי טבע הדברים
י ההנהלה. ֵ רד ְ שׂ ִ תרחץ, אכל בּמהירוּת, ורץ למ ִ הוּא קם, ה הפּעם, כּשהוּא כּבר בּעל ניסיוֹן, הוּא הבין טוֹב יוֹתר את ה שלהם, ושני המכרות ֶ כר ִ הוּא קרא באינטרנט. המ ֶ מה שׁ שם, נחשבים לשדה הזהב ִ מצאים לֹא רחוֹק מ ִ האחרים שנ הגדוֹל בּיוֹתר בּעוֹלם היה כּתוּב שם. אבל גם כּאן כּמוּת הזהב שמצליחים להוֹציא בּכל שנה הוֹלכת ופוחתת, וּמאחר שבּכל פּעם צריכים לכרות בּעוֹמק רב יוֹתר, עלוּת הכּרייה הוֹלכת 1,000 צליחוּ לכרות בּדרוֹם אפריקה ִ שנה ה 40 י ֵ פנ ִ ועוֹלה. ל ה ֶ כרוֹת שלהם (תארוּ לכם כּמה ז ִ טונות של זהב, בּעיקר בּמ רה אוֹטוֹבּוּסים מלאים ָ ה כּמוֹ עשׂ ֶ טונות של זהב – ז 1,000 טונות בּלבד. 190- הסתכמה ההפקה ב 2010- זהב...). ב ה ֶ י שינוּי, ושהוּא רוֹצ ֵ כרוֹת עוֹמד בּפנ ִ וילי הבין שעוֹלם המ כּירוּ אוֹתוֹ, ִ השינוּי. בּאוֹתוֹ זמן כּוּלם כּבר ה ֵ היוֹת חלק מ ִ ל כרוֹת, הוא ִ גיע לביקוּר מנהל החברה של המ ִ ויוֹם אחד כשה תוֹ. ואז, ִ י להיפּגש א ֵ רדים כּד ְ שׂ ִ בּיקש שיביאוּ את וילי אל המ גשים את כּל החלוֹמוֹת שווילי יכוֹל ִ שפּט אחד, הוּא ה ִ בּמ יהם: "העוֹלם צריך אנשים כּמוֹך", אמר לוֹ ֵ היה לחלוֹם על תכּוון אליי? הוּא ִ המנהל (וילי חשב לעצמוֹ – וּואו, הוּא מ ין ֵ קוֹרא לי איש?) "אנשים חרוּצים, אנשים שעל אף שא י ספר – לוֹמדים וקוֹראים, ולוֹמדים ֵ ין לידם בּת ֵ להם כּסף, וא היוֹם החברה שלנוּ תממן את ֵ לעבוֹד על מחשבים... החל מ גמוֹר את הלימוּדים בּאוּניברסיטה ִ כּל הלימוּדים שלך, וּכשת כרוֹת, ִ ה חלק מצוות המחקר שיתכנן לנוּ את המ ֶ הי ִ אתה ת יך להקטין ֵ יך לרדת לעומקים גדוֹלים יוֹתר, וּבעיקר – א ֵ א דאג, כּאשר אנחנוּ נצליח ִ את הסיכּוּן של הכּוֹרים. ואל ת ה ֶ דאג לכל הכּפר הז ִ לרדת לעומקים גדוֹלים יוֹתר – אנחנוּ נ י האדמה". ֵ הכּוֹרים ירדוּ למעמק ֶ לפרנסה, גם בּלי שׁ הוּא מגשים את כּל החלוֹמוֹת ֶ וילי היה מאושר. לֹא רק שׁ י האדמה, ֵ צטרך לרדת אל מעמק ִ הוּא לֹא י ֶ שלוֹ, ולֹא רק שׁ גרוֹם לכך שגם אביו ִ אלא שבּעוֹד שנים מוּעטוֹת הוּא יוּכל ל צטרך לרדת יוֹתר (כּי וילי ירוויח כּסף), והוּא פּתאוֹם ִ לֹא י י הכּפר ֵ ייזכר בּכך שיש שמש בּעוֹלם, ואחר כּך, גם כּל אנשׁ צטרכוּ לרדת יוֹתר. ִ לֹא י קתה שליד, ושאבּא שלה נהרג ִ ג'נט, הילדה שגרה בּב ה - חייכה אליו. אבּא שלה אמנם כּבר לֹא ֶ כר ִ בתאונה בּמ ה... ֶ זכּה לכך, אבל היא ידעה עד כּמה וילי חלם על היוֹם הז ִ י לאחר שמפיקים אם הזהב, מתיכים אותו ללבנים שמשקלן המדויק מוטבע עליהן. במשרדי החברה התייחסו לווילי בכבוד בייחוד, בעיקר לאחר שמנהל החברה הכריז עליו כעל אחד מהדור הבא של מהנדסי המפעל. ילדי טבע הדברים | 16
, והוּא לוֹמד בּבית ספר התיכוֹן 13 וילי היוֹם כּבר בּן שבּעיר הקרוֹבה לכפר שלוֹ, וּכבר עכשיו הוּא מקבּל י ֵ כרוֹת מספּיק כּסף כּד ִ מנהל החברה של המ ִ מ צטרך ִ י שכריס, אביו, לֹא י ֵ להתקיים, וּמספּיק כּד ה. אחד החלוֹמוֹת של וילי הוּא ֶ כר ִ לרדת יוֹתר למ י לבנוֹת בּכפר שלוֹ ֵ ויח מספּיק כּסף כּד ִ להצליח להרו בּית ספר בּשביל ילדי הכּוֹרים, והסיסמה שלוֹ היא – ה בּאת. משנה לאן אתה הוֹלך! ֹ יפ ֵ שנה מא ִ לֹא מ החפרפרת - המכשיר שיחפור את מנהרות הכרייה. לפי תכניותיו של וילי, רובוטים על שרשרות יחליפו את הכורים במעמקי האדמה, ויבצעו במקומם את הכרייה. תכנית המכרה העתידי שתכנן וילי. מכרה בעומק של ארבעה ק"מ מאגר קרח לצינון המים שיקררו במעמקיםאת המכרה מעלית המגלב - עובדת כמו רכבת מגנטים מעלית כיסא צינורות מלאים במים קרים לצינון המכרה החפרפרת שקודחת את המנהרות בעצמה 17 | ילדי טבע הדברים
"אקואושן" שמורות טבע ימיות כתבת הנוער תמר שרייבר מראיינת את עודד וינר, מורה לביולוגיה, צוללן ומתנדב בעמותת "אקואושן" עמותת "אקואושן" הצילומים באדיבות תמר שרייבר כתבה: ילדי טבע הדברים | 18
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=