מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה זכרו 2023 אוגוסט | 340 גיליון ש"ח 38.60 באילת | ש"ח 44 מחיר החוברת הישראלי שהקים את העמּותה אופיר דרורי, הגדולה ּבעולם שמגינה על חיות הבר באפריקה מאחורי הסורגים הבייבי-סיטרים אצל הצבוע המפוספס חי-דשות ספארי נופר במזרח התיכון
ילדי טבע הדברים | 2 שלֹום לכם ילדים, ּכבר חצי שנה שבמדינת יׂשְראל מתקיים מאבק קׁשֶה ּבין שנֵי חלקי העם, ּבין אלֶה שתֹומכים ּבממשלה לאלֶה שמִתנגדים לה, ּבין ימנים לשמאלנים, ּבין חיל ֹונים לדתיים. בתקּופה זו קיּבלתם, אתם הילדים, הִזדמנּות לִלמֹוד אֵיך מִתנהג עם שחל ּבֹו קרע אידיאולוגי. קרע שנֹובע מִדעֹות שֹונֹות, שנֹובעֹות מֵהמקֹום שּבֹו הוריכם (ועכשיו אתם) גדלּו ומֵהחינּוך ׁשֶהם (ועכשיו אתם) קי ּבלּו. אחת הסיּבֹות למה שקֹורֶה ּבמדינה היא העּובדה שמקימֵי המדינה הקימּו אֹותה ּבחֹופזה, ּכי מייד אחרֵי ההכרזה עליה נִפתחה המִלחמה מּול הערבים ש ֹלא ממש אהבּו את העּובדה שמּוקמת ּכאן מדינת יהּודים. לכן, לִמקימֵי המדינה ֹלא היה זמן לִקּבֹוע את הדבר החשּוב ּביֹותר שּכל מדינה צריכה – חּוקה. ומהי חּוקה? חּוקה היא אֹוסף של ּכללים שעל ּפיהם חייבת המדינה לנהוג. היא נֹועדה לבטא את העקרֹונֹות והעֹרכים ׁשֶהחברה מעּוניינת לִחיֹות על ּפיהם, חּוקי יסֹוד שמגדירים את זכּויֹותֵיהם וחֹובֹותֵיהם של האזרחים, ואת הדרך והּכללים לחקיקת חּוקים ולִשפיטה. ּבגלל קֹוצר הזמן ּכתבו מנהיגֵי המדינה את מגילת העצמאּות וקבעּו ּבה את הדברים החשּובים ּביֹותר. "המדינה תקיֵים ׁשִוויֹון זכּויֹות חברתי ּומדיני גמּור לכל אזרחיה, ּבלי הּבדל דת גזע ּומין", ּכך ּכתּוב ּבה. וחשוב מִּכך, היא קבעה ש ּבתֹוך שנה תיקבע חּוקה למדינה. אולם מפני שאנחנּו, אזרחֵי המדינה, הִגענּו מ ִּכל העֹולם, עִם דעֹות ודרך מחשבה שֹונות, ּכבר מֵהקמת המדינה שנה ּכנסת יִׂשְראל ֹלא 75 הִתחילּו הוִויּכּוחים, ּומִזֶה שלכם, אודי הצליחה לחֹוקק את החּוקה. מדי ּפעם נחקקו חּוקי יסֹוד, ׁשֶהיּו אמּורים לִהיֹות חלק מֵהחּוקה, אבל מאחר שגם ּבזֶה ר ּבּו הוִוי ּכּוחים, ה ּכנסת ֹלא טרחה לִק ּבֹוע חּוקים לחקיקת חּוקֵי היסֹוד האלֶה, שאמּורים לִהיֹות חזקים יותר מחּוקים רגילים, כמו שיסודות של בית חייבים להיות חזקים יותר מהבית עצמו, וֹלא ניתן לבטל אֹותם ּבקלּות. ולכן, מדינת י ִׂשְראל נִמצאת ּבמצב הקשה ׁשֶהיא נִמצאת ּבֹו היֹום. אני מניח שאצל ּכּולכם ּבביִת מִתנהלֹות ׂשִיחֹות ּומדּברים על מה שקֹורֶה ּבמדינה. אני מניח שחלק מִּכם יצאו להפגנֹות, שחלקכם מקשיבים לחדשֹות, ושיש לכם דעֹות – ש ּבדרך ּכלל דֹומֹות לדעֹות של הוריכם. אבל לכם אֵין דעֹות קדּומֹות, שנִבנּו אצל המבוגרים ּבמהלך ע ׂשְרֹות שנֹות החיים שלהם, ואני מאמין שאתם יכֹולים לחשֹוב ּבעצמכם, ולנסֹות להבין ּכמה חשּוב לִשמֹור על המדינה שלנּו ּכמֹו ׁשֶהיא הייתה אמּורה לִהיֹות מיֹום הכרזתה. זֹוהי הִזדמנּות עבּורכם לִלמֹוד את מה שאנשים מבּוגרים ֹלא יֹודעים – אֵיך להקים מדינה שיִהיֶה ּכיף לחיֹות ּבה, "מדינה שתקיֵים ׁשִוויֹון זכּויֹות חברתי ּומדיני גמּור לכל אזרחיה, ּבלי הבדל דת גזע ּומין", ושלמדינה שלנּו תִהיֶה חּוקה הּבנּויה מחּוקי יסֹוד שיִיק ּבעּו ּברֹוב מיּוחד של חברי ּכנסת, ּכי היא זֹאת שתפקידה לחֹוקק לנּו את החּוקים שמהם תִיבנֶה החּוקה. ועד אז, הִשתדלּו לִשמֹור על החברים שלכם – חברים. ֹלא ל ִׂשְנֹוא, ֹלא להילחם, אלא לעזֹור ולאהֹוב.
תוכן העניינים אייר: ינון קמר אודי רןעורך ראשי: פרופ' משה אגמי,ייעוץ אקדמי: ד"ר רחלי עינב, ד"ר רמי קליין, פרופ' אבישי שמידע, נדב לוי עדי לפידעיצוב ועריכה גרפית: רונית רהב, אלה עומרעריכה לשונית: קלאודיו סמבל, שיר רן,מאיירים: מירב שדה-לביא הניקה רןיועצת חינוך: רונה רןמנהלת מח' מינויים: שפירא הרצות ולוחות: רבגוןדפוס וכריכייה: בן-נוןעיטוף ודיוור ישיר: ברהפצה: טבע הדברים - הוצאה לאור: החברה לחקר האדם והסובב בע"מ 1 שלוחה 09-9567776 טלפון: 09-9567737 פקס: 16:00-8:00 , א-הימים: 4610301 ' הרצליה ב 302 ת"דכתובת למכתבים: menuim@tevahadvarim.co.il אי-מייל: www.tevahadvarim.co.il אתר אינטרנט: אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ כתב עת זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום) ללא אישור המערכת. כל הזכויות שמורות © 2023 אוגוסט | 340 גליון אב - אלול תשפ"ג תוכן המודעות באחריות המפרסם בלבד צבועיםבשער: עזרא חדדצילום: להרשמה לקבלת מנוי שנתי מחלקת שירות לקוחות 1 שלוחה 09-9567776 טלפון 16:00-8:00 ,' ימים א'-ה ש"ח 34 מחיר מנוי חודשי: ש"ח 380 מנוי שנתי: ש"ח 25 מנוי דיגיטלי חודשי: אנחנו שוב במזרח התיכון נופר ועֵינב ברזני, צילּום: נופר ברזניּכתבה: המשכנו לביקור באיי הפיליפינים, ואז הוריי שאלו אותי איפה אני רוצה לחגוג את בת המצווה שלי. כיוון שאנחנו כבר בדרך חזרה לישראל, בחרתי בדובאי - ארץ שמחזיקה בשיא של הבניין הגבוה ביותר בעולם. 40 22 הבייבי-סיטרים אצל הצבוע המפוספס עזרא חדדצילם: אודי רן, כתב: כששני נולדה ההורים שלה היו מאושרים. אבל ומה יעשו כשהם יצטרכו לשוב לעבודה? הם יקחו מטפלת. אבל מה יעשו בעלי החיים באותו מצב? אופיר דרורי, הישראלי שהקים את העמּותה הגדולה בעולם שמגינה על חיות הבר באפריקה אופיר דרורי. צילם: אופיר דרורי ואודי רןכתבו: אופיר דרורי, שסיים את השירות בצבא כקצין, יצא לאפריקה, ובלי לתכנן מראש, בגלל גור קטן של שימפנזה הקים את העמותה הגדולה בעולם שמגינה על חיות בר מפני ציד, ונלחם בסחר בבעלי חיים שנה. 25- ובחלקי גופם. העמותה פועלת באפריקה כבר למעלה מ 4 חי-דשות ספארי הספארי, צילומים: הילה פלדמן-גראכתבה: לאחר שנים רבות, פינת החי שבספארי משנה את פניה, שנה נולדה 20 והופכת להיות מתחם הטבע והאדם; לאחר גורת קולובוס, ובשלושת החודשים האחרונים המליטו אימהות הצבאים תשעה עופרים. 32 מה עוד? 14 מאחורי הסורגים אודי רןכתב: אנחנו אוהבים לבקר בגני חיות, כי איפה עוד נוכל לראות אריות, נמרים, גורילות, ובכלל – כל כך הרבה מינים של בעלי חיים? אבל האם גם בעלי החיים אוהבים את העובדה שהם חיים בתוך מכלאות כל החיים? אז גני חיות הם דבר חיובי או שלילי? 31 50 54 אימוץ פסק זמן קומיקס וטרינר טבע המילים פוסטר 24 26 27
ילדי טבע הדברים | 4 היִשְׂראלי ,אופיר דרורי שֶׁהקים את העמותה הגדולה בּעולם שמגִינה על חיות הבּר בּאפריקה אני עם פיוצ'ר, גור השימפנזים שהצלתי והיה הזרז לתחילת המאבק שלי נגד הסחר בחיות בסכנת הכחדה. EAGLE מייסד ויו"ר עמותתאופיר דרורי, ֹּּּכתב:
5 | ילדי טבע הדברים מר ּבית החיילים והחיילֹות שנִמצאים לִפנֵי ׁשִחרּור מֵהצבא חֹולמים לצאת לטיּול שלאחר הצבא. חלקם למִזרח אסיה, ּובעיקר להֹודּו, אֹו לאמריקה הדרֹומית, ּומעטים לאפריקה, שם הם רֹואים אנשים שחיים ּכמֹו שחיּו לִפנֵי מאֹות שנים, ּבעֹוני, והם מייד מחליטים לסייע להם לשפר את מצבם, ּכמֹו הקבּוצה שעליה סיפרנו בחֹוברת הקֹודמת – ׁשֶהקימה את עמּותת אפריכאן. זֹוכרים? שנה נִכנס למערכת של "טבע הדברים" ּבחּור 25 לִפנֵי צעיר ששמו אֹופיר דרורי, וסי ּפר לנּו ׁשֶהּוא רֹוצֶה לטיֵיל ּבאפריקה, ולכתוב לנּו ּכתבֹות מִשם. מה ׁשֶאנחנּו ֹלא ידענּו - וגם הּוא ֹלא ידע - זֶה ׁשֶהטיּול שלֹו הֹולך לע ׂשֹות שינּוי עצּום ּבאפריקה ּכּולה. וזֶה הסי ּפּור שלֹו: שֹלא ּכמֹו רב החברֶה שיֹוצאים לטיּול אחרֵי הצבא, אני החלטתי לצאת לִפנֵי, למעֵין "טיּול הכנה" לאפריקה. לִראֹות עֹולם שונה, ּולשֹוטט ּבמקֹומֹות שאליהם המטיילים ה"רגילים" ֹלא מגיעים. לִפנֵי היציאה נִפגשתי עִם אּודי, העֹורך של "טבע הדברים" ו"ילדי טבע הדברים", וסי ּכמנּו שאכתֹוב ּכתבֹות מאפריקה. טסתי לאפריקה ושֹוטטתי ּבכפרים הכי ּפחֹות מו ּכרים. ּבאחד המִקרים אי ּבדתי את הדרך, ואז ּפגשתי קבּוצת צעירים מִשבט המסאי ׁשֶהיּו ּבמסע ציִד, והם הִזמינּו אֹותי אל ה ּכפר שלהם. חייתי איתם ּכמה חודשים, וחוִויתי חוויֹות ששינּו את החיים שלי. לאחר תקּופה איתם חזרתי לארץ לצבא, ואחרֵי אר ּבע שנֹות ׁשֵירּות ּבצבא, שאֹותן סיימתי ּכקצין, ידעתי ׁשֶהדבר הרִאשֹון שאע ׂשֶה הּוא לשּוב לאפריקה. ּובאמת יצאתי שנה. 25 למסע, ׁשֶהביא אֹותי למקֹום ש ּבֹו אני נִמצא ּכבר רציתי לע ׂשֹות "משהּו אחר", לכן יצאתי למסעֹות ארּו ּכים מאֹוד ּבאזֹורים הכי נידחים של אפריקה, ּכדֵי לִפגֹוש ולה ּכיר שבטים ששמרּו על אֹורח החיים המסורתי שלהם, לחיֹות ּבקרבם, ולִראֹות מה אני יכֹול לִלמֹוד מֵהם. ּכדֵי להִתרחק מֵהמקֹומֹות המוכרים, חדרתי מאֹות קילֹומטרים אל תֹוך ה" ּבֹוש", ׁשֶהּוא אזֹור שיש ּבֹו ׂשיחים צפּופים מאֹוד, אבל לֹלא עצים, ואי אפשר לִנסֹוע ּבהם ּבכלֵי רכב. לכן הלכתי הר ּבה ּברגל, לִפעמים רכבתי על סּוס ואפילּו על גמל, ותמיד לבד, ּכדֵי שאוכל להישאר ּבכל מקֹום ּכמה זמן שארצה. במסעות ארוכים התארחתי בשבטים שונים, התלבשתי כמותם ולמדתי את תרבותם. כאן אצל שבט המסאי. כאן תוקע בשופר. ק"מ בסוואנה. יום 800 הגמל שקניתי כדי להתחיל מסע של לפני היציאה נתקלנו בפילים שהסתערו לעברנו. הגמל נבהל, וסירב לזוז מצילו של העץ.
ילדי טבע הדברים | 6 לאחר שהייה ּבמחיצת ּבנֵי השבטים שחיּו חיים מסורתיים ממש ּכמֹו לִפנֵי מאֹות שנים – ניסיתי לעזֹור להם ּבכל דרך, ּובלי להרגיש הפכתי ּבעצם לאקטיביסט – ּפעיל חברתי שמנסֶה לִהיֹות מעֹורב ּבחיי האנשים, ּובמִקרֶה זֶה - השבטים שאלֵיהם הִגעתי. ּבנֵי השבטים האפריקאים נדיבים מאֹוד, והם קי ּבלּו אֹותי ּבחום רב, ואני ּכמּובן רציתי להחזיר להם טובה, ּכך שעבדתי איתם ּב ׂשָדֶה, לימדתי ּבבית ספר ועֹוד. ּבזמן המסעֹות ּכתבתי ל"טבע הדברים" על מִלחמֹות האזרחים ׁשֶהִתנהלּו ּבמר ּכז אפריקה, ש ּבהן קבּוצֹות של אזרחים לחמּו ּבינֵיהן, ועסקתי ּבנֹו ׂשְאים ּכמֹו החינּוך ּבאפריקה אֹו ּבעיֹות זכּויֹות אדם – שזֶהּו מצב ש ּבֹו חלק קטן מֵהאנשים מנצלים את מר ּבית העם. ּכ ׁשֶהייתי ּבניגריה, למשל, חקרתי וכתבתי על עליית האִסלאם הקיצֹוני שחדר אל תֹוך האזֹור והשליט את חּוקֵי הדת על האזרחים, עד ש ּבשלב מסּוים המּוסלמים ֹלא ממש אהבּו אֹותי, ואפילּו איימּו עליי. אז לקחתי את הציּוד שלי, ועברתי למדינה שקטה יֹותר שנִקראת קמרּון, ּכדֵי לנּוח, לכתוב ּולהִשתלב ּבחיי המקֹומיים. ּבתקּופה ההיא, החֹוקרת ה ּבריטית ג'יין גודול, שע ׂשְתה עבֹודת מחקר על קֹופֵי אדם בטנזניה (השימפנזים והגֹורילֹות), ּכתבה מאמרים ושלחה סרטים ׁשֶהראּו לעֹולם את מצבם הק ׁשה, והסבירה שאִם ֹלא יפסיקּו את הסחר ּבקֹופֵי אדם ּובִב ׂשָרם, ּבתֹוך שנים מּועטֹות הם ייכחדו. סיכמתי עִם אּודי שאס ּפר על הנע ׂשֶה ּבשּוק הסחר ּבקֹופֵי אדם ּבפרט ּובחיֹות ה ּבר ּבכלל. המִסחר ּבחיֹות ה ּבר היה נפֹוץ מאֹוד ּבקמרּון; ראיתי אֵיך מֹוכרים ּב ׂשָר שימפנזים ּבצּורה גלּויה ּובהיקף גדֹול מאֹוד, והיה קל להבין את ג'יין גודול, ּולהבין ש ּבמצב הזֶה סיכויי ההישרדּות של קֹופֵי האדם ֹלא גבֹוהים. מאחר שרציתי לע ׂשֹות עבֹודת מחקר של ממש, ואינטרנט עדיין ֹלא היה אז, הלכתי למ ִׂשְרדי הממשלה לִבדֹוק מה אֹומרים החּוקים הקשּורים לסחר ּבבעלי חיים, וראיתי שיש חֹוק האֹוסר על הסחר הֹלא חּוקי, שקֹובע עֹונש מאסר של שלֹוש שנים לכל מי שאפילּו נֹוגע בשימפנזים. מהר מאֹוד למדתי ׁשֶה ּפקחים והשֹוטרים, שאמּורים לאכֹוף את החֹוק, ּבעצם עֹומדים מאחֹורי הסחר עצמֹו. ּבמקֹום למנֹוע אֹותֹו הם הסֹוחרים הראשיים – וה ּכול ּבשביל ּכסף. הם אפילּו ֹלא טרחּו להסתיר עד ּכמה הדברים מאּורגנים, מִקצֹועיים, וכמה ּכסף זֶה מכניס, לכן זֶה הפך לִהיֹות מנוהל על ידֵי הרשּויֹות עצמן. הִתנדבתי ּבמִקלט קֹופֵי אדם ּבקמרּון, ׁשֶהּוקם ונוהל על אני בחתונה מסאית. האורחים מכל כפרי הסביבה הגיעו לחתונה הגיעו בלילה, והחתונה התחילה בריקודי קפיצות. הפנים הבהירות שלי גרמו להרבה צחוקים בחתונה. גור שימפנזים יתום שצוותי "איגל" הצילו מידי סוחר. הוא הוברח בתוך שק. זהו רגע התפיסה ופתיחת השק לראות אם הגור עדיין חי.
7 | ילדי טבע הדברים אני והצוות שצורף אלינו באחת מתפיסות השנהב הגדולות, במבצע נגד ארגון פשע בין-לאומי. אני בחדר האחסון הממשלתי של השנהב. ברוב המדינות הצלחנו לשכנע את הממשלות לשרוף את השנהב.
ילדי טבע הדברים | 8 ידֵי י ִׂשְראלים, שם ראיתי עד ּכמה קֹופֵי האדם דֹומים לנּו; יש להם עֹולם מלא רגשֹות, והִתנהגּויֹות ממש אנֹושיֹות. ּכתבתי מאמר ארֹוך על ה"מֵרֹוץ" להיכחדות קֹופֵי האדם, על החֹוק שֹלא נאכף וכו', חי ּפ ׂשְתי ּבאִרגּונים מקֹומיים ּבבירת קמרּון נקּודֹות אֹור. רציתי לראיֵין את האנשים המנהלים אֹותם, אך ּבכל ּפעם ראיתי ׁשֶהאִרגּונים יֹושבים ּבטירֹות ענקיֹות ונֹוהגים ּברִכבֵי שטח מרשימים. ּבסוף הִצלחתי לראיֵין אנשים ׁשֶהִס ּבירּו לי דברים ׁשֶהי ּכּו אֹותי ּבהלם: אִרגּונֵי הסביבה ֹלא עֹובדים ּבאכיפת החֹוק אלא עֹוזרים למדינה ולממשלה בסחר ּבבעלי החיים. ּכשרמזתי שיש ּכאן שחיתּות הם ּפחדּו אפילּו לֹומר את המילה עצמה, והעדיפּו להִתעלם מִן המצב. הייתי מתּוס ּכל מאֹוד; ּבמקֹום נקּודֹות אֹור גיליתי עֹולם של שחיתויות. ֹלא ידעתי מה לע ׂשֹות. הבנתי שחשיפת ּבעיה ּכל ּכך עמּוקה ֹלא יכֹולה לִפתֹור אֹותה. יצאתי ליאונדה, עיר ה ּבירה של קמרּון, ואחרֵי אר ּבע שעֹות הִגעתי למקֹום ש ּבֹו ראיתי בעיניי את הסֹוחרים עצמם. נִכנסתי לבר קטן, וגיליתי שמֹוכרים שם ּב ׂשָר של שימפנזים, ּובצד השני מֹוכרים גפיים של גֹורילֹות, ואמרּו לי שיש שם לִמכירה גם שנֵי קֹופים חיים... שימפנזים וגֹורילֹות חיים ּבלהקֹות, ּוכשציידים רֹוצים להרוג אחד מהם ּבאים ּבנֵי המִש ּפחה שלֹו להגן עליו, ואז הציידים הֹורגים חלק ני ּכר מֵהלהקה. תינֹוקֹות של שימפנזים אֹו גֹורילֹות צמּודים לגב אימם ּבשלֹוש השנים הרִאשֹונֹות לחיֵיהם, וכשהצייד הֹורג את האֵם הגּור נִשאר תפּוס עליה; הּוא ֹלא ּבֹורח, אלא נִת ּפס ונִצמד לגּופה ּבחוזקה ּובֹוכֶה. הצייד שֹוקל אִם לִמ ּכֹור אֹותֹו לב ׂשָר אֹו לנסֹות לִמ ּכֹור אֹותֹו ּכחיית מחמד. ּבמִקרים רבים, אִם הציידים עֹובדים אצל סֹוחרים שסֹוחרים עִם ּכל העֹולם, סביר להניח ׁשֶהתינֹוק יִמצא את עצמֹו מהר מאֹוד מִחּוץ לקמר ּון. ּבמִקרֶה שמד ּו ּבר ּבציידים עצמאיים, סביר ׁשֶהם ינסּו לִמ ּכֹור אֹותֹו ּבשּוק המקֹומי. ה ּב ׂשָר של השימפנזים והגֹורילֹות נחשב לבשר יקר וטעים מאֹוד. ּביקשתי מֵהאנשים שדי ּברּו איתי שייקחו אֹותי לשני גּורי הקֹופים היתֹומים החיים. הִת ּברר ׁשֶהגּור של הגֹורילה ּכבר מת (תינֹוקֹות של גֹורילֹות ֹלא שורדים רחֹוק מאימם יֹותר מימים ספּורים). ּביקשתי לִראֹות את גּור השימפנזים. הּוא היה ּבידֵיהם של ּפקחים ׁשֶהי ּו ּבעצם ס ֹוחרים ּבעצמם, והם סוחר בעלי חיים שנעצר באחד המבצעים, עם ראש כרות של גורילה. תמונה מהעיירה שבה הצלתי את פיוצ'ר. איש צבא מתגאה בגורילה שהוא הרג.
9 | ילדי טבע הדברים ניסּו לִמ ּכֹור לי את הגּור. אומנם נִפגשתי ּכאן עִם חלקה התחתֹון של השחיתּות, ּכלֹומר – עִם הסֹוחרים ּבשטח, אבל ּבעצם מעֹורבים ּבה ּכל הדרגים: נציגֵי הממשלֹות האירופיות שעֹובדים ּבמדינֹות אפריקה, שרים, ּפקידֵי ממשלה ּבכירים, קצינֵי מִשטרה, וכל אלֶה ׁשֶהיּו אמּורים לִשמֹור על הטבע. הייתי מתּוס ּכל מִמערכת האכיפה שֹלא עובדת, אבל גם ראיתי בדמיוני את ה ּפנים של השימ ּפנזֶה הקטן ׁשֶהֹולך למּות. הִתחלתי לִכתֹוב ּבכעס; ּכתבתי על מערכת החֹוק שֹלא מייצרת תֹוצאֹות ממשיֹות ּבשטח, מערכת שמצהירה ׁשֶהשמירה על הטבע מִתנהלת ּבצּורה טֹובה ּכדֵי לק ּבל יֹותר תרּומֹות; מערכת שֹלא מסּוגלת להילחם ּבשחיתּות ׁשֶהיא המִכשֹול הרִאשֹון ּבבעיֹות ּבאפריקה, וֹלא רק, אלא היא הֹופכת לִהיֹות חלק מהן. ּבעצם, חשבתי לעצמי; למה צי ּפית? ואז החלטתי להישאר ּבקמרּון - עִם ּכל הסי ּכּונים, ּכדֵי לנסֹות להציל את השימפנזים והגֹורילֹות מֵהגֹורל הנֹורא שצפּוי להם. ּבאֹותֹו הלילה ּכתבתי תוכנית לאִרגּון שמירת טבע; " ּבניתי סוחרים שנעצרו כשברשותם קשקשים של פנגולינים. פנגולינים הם יונקים אוכלי נמלים המכוסים קשקשים. מנגנון ההגנה שלהם מבוסס על התכדרות במין כדור קשקשים. הקשקשים בשקים שבתמונות הם דוגמה לקשקשים שמוסרים מעשרות אלפי פנגולינים, אחרי שהורגים אותם, כדי לספק את הסחר בסין ווייטנאם, שם הם נמכרים כתרופה מסורתית. סוחרי שנהב שנעצרו באחד המבצעים עם חיטי פילים שניצודו. הסחר בשנהב מביא להרג של פיל אחד בכל רבע שעה, דבר שיגרום להיכחדותם.
ילדי טבע הדברים | 10 ּבדִמיֹון" קבּוצה של ּפעילים שמבּוססת על אפריקאים שאכפת להם. אִרגּון שיילחם ּבשחיתּות ּכדֵי ליישם את החֹוק ּבצּורה ממשית; יעקֹוב, יחקֹור, יִת ּפֹוס ויכניס לכלא סֹוחרים, וישנֶה את המצב מ ִּכזֶה ש ּבֹו אף אחד ֹלא נענש, למערכת שתכניס לפחֹות סֹוחר אחד לכלא ּבכל שבּוע. אִרגּון שיכיל מחלקה של חֹוקרים סמּויים ( ּכאלֶה שאנשים ֹלא יֹודעים ׁשֶהם חֹוקרים) שיחדרּו לתֹוך האִרגּונים של הסֹוחרים, וינסּו לִת ּפֹוס את הסֹוחרים הגדֹולים - ׁשֶהם ּבעיקר אנשי מִמשל (מנהלים, ואפילּו ׂשרים) המפעילים את הסֹוחרים הקטנים. רציתי להקים אִרגּון עִם מחלקת מִבצעים שתבצע את ּפעילות האכיפה והתפיסה ּבשטח, ּבלי לִמסֹור את המֵידע לשֹוטרים המושחתים. מחלקת המִבצעים ּבאִרגּון תפעיל את הש ֹוטרים ּבצ ּורה עצמאית ותילחם ּבש ֹוחד ת ֹוך ּכדֵי המבצע, ּומחלקה מִש ּפטית תייצג את המִקרים ּבבתֵי המִש ּפט - שגם הם מושחתים, ותִגרֹום לשֹופטים להבין ׁשֶהם נִמצאים תחת ּבק ֹורת ּופִרסּום של המִש ּפטים ּופִסקֵי הדין שלהם. ּכמֹו כן יכיל האִרגּון מערכת אכיפה עצמאית שתעקֹוב אחר ּכל תיק, מרגע ק ּבלת המֵידע ועד לכליאת הסֹוחרים לִתקּופֹות ארּוּכֹות ּבכלא. את ּכל זֶה ּכתבתי ּבלילה המתס ּכל ההּוא, ּובבֹוקר החלטתי, ּכצעד רִאשֹון, להציל את גּור השימפנזים היתֹום. חזרתי לבֵית הסֹוחרים ּכש ּבידי ספר החּוקים. ּפתחתי את הספר ּבהֹוראֹות העֹוסקֹות ּבסחר ּבבעלי חיים, והראֵיתי להם שאפילּו אִם הם רק נֹוגעים ּבשימ ּפנזֶה אֹו ּבגֹורילה הם צפּויים לעֹונש של שלֹוש שנים ּבכלא. סוחרים שנעצרו בטוגו על סחר בעורות של נמרים ואריות. הסחר הבלתי חוקי בעורות של אריות ונמרים מוביל להיכחדותם. לאחרונה הבינה הקהילה הבין-לאומית שמספר האריות שנותרו קטן בחצי מהמשוער.
פיוצ'ר בלילה אחרי שהצלתי אותו והגנבתי אותו למלון. בלי חיתולים, פיוצ'ר לכלך את כל החדר. פיליפיני שנעצר כשברשותו שנהב. במבצעים של "איגל" נעצרים לא רק אפריקאים אלא גם סינים, וייטנאמים, אירופאים, אמריקאים וכו'. 11 | ילדי טבע הדברים נִראה לי ׁשֶהִצלחתי להפחיד אֹותם; ּכי עד היֹום היּו להם "הס ּכמים" עִם השֹוטרים והשֹופטים ש ּבסכּום שֹוחד של שלֹושה דֹולרים ניתן להפֹוך את שלֹוש השנים ליֹום. הִבחנתי ּבהחלפת מ ּבטים ּבינֵיהם, ואז אמרתי להם שאני יֹודע שעד היֹום הם יכלּו לשחד את דר ּכם החוצה, אבל הדברים הִשתנּו, ש ּכן אני חלק מאִרגּון חדש לִשמירה על הטבע, שמּונה על ידֵי הממשלה ּבהשגחה של ארגּונים אמריקאיים ואירופיים לִשמירה על הטבע, ופירטתי ּבפנֵיהם את מִבנֶה המערך ש" ּבניתי" ּבלילה, ּכאילּו ׁשֶהּוא ּכבר קיים... העּובדה שאני לבן, ו ׁשֶהיה לי מס ּפיק אומץ לבֹוא ּולאיֵים עלֵיהם ּבבֵיתם - ע ׂשְתה את העבֹודה. המ ּבט ש ּבעֵינֵיהם הִתחלף למבט מפוחד, וני ּכר ׁשֶהם מח ּפ ׂשִים דרך לצאת מֵהמצב. הם נִכנסּו להיסטריה, והִתחילּו לקלל את מי ׁשֶהביא אֹותי אלֵיהם. ע ׂשִיתי ּכאילּו אני מד ּבר ּבטלפֹון עִם מפקד המִשטרה: " ּכן, הם משתפים ּפעּולה", אמרתי לטלפֹון ש ּכמּובן ֹלא היה אף אחד ּבצִידֹו השני... "תגיד לשֹופט ׁשֶהם מגיעים". ּכשראיתי את המ ּבט המפּוחד ּבעֵינֵיהם אמרתי להם: "אִם תיתנּו לי מֵידע על הסֹוחרים שמפעילים אתכם ותס ּפרּו לי את ּכל מה שאתם יֹודעים, אּולי אּוכל לע ׂשֹות משהּו למענכם, ּכי אתם נִראים לי אנשים נחמדים". ּבשלב הזֶה הם רצּו להיפטר מִגּור השימפנזים הקטן, והִס ּכימּו לכל מה שאמרתי. גּור השימפנזים היה קשּור במותניו ּבחבל ש ּפצע אֹותֹו. הם הִתייחסּו אליו ּכמֹו אל חּולדה, והּוא הִתנהג ּכמֹו חּולדה. העֹולם הרִגשי שלֹו היה סגּור, ּוכ ׁשֶהִתחלתי להתיר את החבל ידעתי ׁשֶהּוא ֹלא יִברח, שכן הדבר שחסר לֹו היה חי ּבּוק חם של אימא - אֹו של מי שמחליף את אימא. הִתרתי את החבל ּופרשתי את זרועותיי קדימה, והּוא ּפשּוט טי ּפס עליי וחי ּבק אֹותי חזק. ּברגע הזֶה הּוא חזר לִהיֹות לגּור שימפנזים, תינֹוק עִם עֹולם רִגשי מלא וצֹורך אֵין סֹופי ּבחום ואהבה. קראתי לֹו פיוצ'ר (ש ּפירּושֹו ּבאנגלית – עתיד), ּכי הּוא סימל את העתיד שתִכננתי ּבמהלך הלילה, ּובעצם זֶה מה שרציתי לתת לֹו. החי ּבּוק של התינֹוק הפך לחי ּבּוק תמידי, ּכי ּברגע ההּוא הּוא אימץ אֹותי ּכאימא, ויֹותר ֹלא עזב אֹותי. ּכמֹו ׁשֶהיה על הגּוף של אימו לִפנֵי ׁשֶהּוא נותק
ילדי טבע הדברים | 12 בלילות פיוצ'ר נהג לישון עליי. לרוב הוא התעורר מסיוטים (כמו כל בעלי החיים, גם השימפנזים חולמים, ולפיוצ'ר, כמו לכל יתומי הסחר, יש חלומות בלהה על הטבח במשפחתו). כשהוא התעורר, הוא ניסה למצוא את הפטמה של אימא שלו, וכתחליף הוא מצץ לי את הצוואר והשאיר עליו כתמי מציצה מביכים... פיוצ'ר נרדם על גבי בזמן שעבדתי לתוך הלילה בימים של הקמת הארגון.
13 | ילדי טבע הדברים ממנה, ּככה הּוא נִצמד אליי, ונשך את ּכל מי שרצה לגעת ּבֹו, תֹוך ּכ ׁשֶהּוא מחזיק אֹותי חזק יֹותר. ּכשניסיתי להֹוריד אֹותֹו הּוא ֹלא הִס ּכים. תִכננתי להביא אֹותֹו למִקלט של השימפנזים והגֹורילֹות ּכדֵי שאּוכל להמשיך הלאה ּבביצּוע התוכנית. אּולם התוכנית של הגּור הייתה שֹונה; הּוא ֹלא הִס ּכים לעזֹוב אֹותי. אז הִתחלתי לח ּפ ׂש דירה עבּורי ועבּור והתינֹוק שלי. מהר מאֹוד הבנתי ש ּבעצם התוכנית ש ּבניתי ּבאֹותֹו לילה אומנם יפה וחלומית, אבל ֹלא היה מי שיממש אֹותה. ואז עלתה המחשבה שאני צריך להישאר ּכאן, ּבקמרּון, ּולממש אֹותה ּבעצמי. פיוצ'ר הִכריח אֹותי לִבנֹות עתיד ֹלא רק לֹו אלא לכל קור ּבנֹות הסחר האחרים. הקמתי אִרגּון וקראתי לֹו "האִרגּון למען אחרֹון קֹופֵי האדם ּבקמרּון". אּודי, העֹורך של "טבע הדברים", עזר והיה שּותף להקמת האִרגּון. זֶה היה האִרגּון האזרחי הרִאשֹון ׁשֶהּוקם ּבאפריקה לאכיפת חֹוק השמירה על הטבע. החיים עִם פיוצ'ר היּו מיּוחדים, ּכי הּוא היה מלא רגשֹות וכל הזמן היה עליי. ּבלילה, ּכ ׁשֶהּוא ישן, הייתי מרגיש את גלגלֵי העֵיניים שלֹו זזים על החזֶה שלי, ואז ּפתאֹום הּוא היה מִתעֹורר מִסיּוט. לשימפנזים, ּכמֹו לִבנֵי האדם, יש סיּוטים ּבעקבֹות דברים קשים שקרּו להם, ולפיוצ'ר היּו סיּוטים מֵההרג של המִש ּפחה והלהקה שלו. לאחר אֵין-ספור ּפגישֹות, הִצלחתי לִמצֹוא אפריקאים ש ּבאמת רֹוצים להילחם ולעצֹור את הציִד והסחר ּבחיֹות ה ּבר, והפכנּו לִהיֹות צוות חזק. ניסינּו לע ׂשֹות את זֶה לֹלא ּכל תמיכה ּכס ּפית, לֹלא מ ׂש ְּכֹורֹות ּולֹלא רכבים, רק עִם רעיֹון והר ּבה רצֹון. ּבתֹוך זמן קצר האִרגּון החל לעבֹוד, והִצלחנּו להביא להרשעה הרִאשֹונה, ּבכל מר ּכז ּומערב אפריקה, של סֹוחר ּבעלי חיים שסחר בשימפנזים, והִכנסנּו אֹותֹו לכלא. מִשם האִרגּון הִתחיל לִפעֹול ממש; נוספו לנּו עֹוד חברים, ּפתחנּו עֹוד ועֹוד סניפים ּבמדינֹות אפריקאיות אחרֹות, והיֹום אנחנּו רשת גדולה מאֹוד של עמּותֹות דֹומֹות ּבע ׂשר מדינֹות שֹונֹות, שנִקראת איגל – ש ּפירּושֹו עיִט – רשת אקולוגית לאכיפה של חּוקֵי המדינה להגנה על ּבעלי חיים. השנים מאז אתו הלילה, הצלחנו לעצור 25- עד היום, ב שנים וכמעט 20 , סוחרים 1,700- ולהכניס לכלא יותר מ אני מקבל מדליה בשם "איגל", מהנסיך פיליפ, בטקס בארמון בקינגהאם. סוחרים, ּכאלֶה שעֹובדים לבדם, וכאלֶה שעֹובדים 3,000 ּבאִרגּונים גדֹולים. ר ּבים מאלֶה ׁשֶהִצלחנּו להכניס לבתֵי ּכלא הם אנשים שעֹובדים ּבממשלה, קצינים גבֹוהים ּבמִשטרה, אנשי צבא, ּפֹוליטיקאים – אף ש ּכּולם עשירים וחזקים. למע ׁשֶה, ּכיֹום, ּבכל שבּוע אנחנּו מצליחים להכניס לכלא ּבממּוצע שנֵי סֹוחרים שסֹוחרים ֹלא רק ּבקֹופֵי אדם אלא גם ּבשנהב, ּבקרנֵי קרנ ּפים, ּבעֹורֹות של אריֹות ּונמרים, ּבק ׂשְקשים של פנגולינים, ּובהר ּבה חיֹות המצּויֹות ּבס ּכנת הכחדה, ׁשֶהסחר ּבהן מאורגן ּומנוהל על ידֵי אנשים חזקים מאֹוד. זֶה מה שאני עֹו ׂשֶה גם עכשיו – זֹוהי המטרה של חיי, וזכיתי לכך שיש לאִרגּון הש ּפעה חזקה ּבשטח ּבמדינֹות רבות ּבאפריקה.
ילדי טבע הדברים | 14 כתב: אודי רן מאחורי הסורגים צילום: אודי רן הוּא חזק ומרשים מאוד, אבל הוּא לֹא מבהיל אף אחד, כּי הוּא מאחוֹרי הרשת. תארו לכם מִפגש כּזֶה בּשטח פּתוּח… צילום: רוני סופר
15 | ילדי טבע הדברים " ּבפעם הבאה שאתה נֹוסע לספארי אֹו לאֵיזֶה גן חיֹות אחר - אני מס ּכימה שתיקח אֹותי אִיתך" אמרה לי אלה לִפנֵי ׁשֶהִת ּכוונתי ּבלאו הכי לִנסֹוע לספארי (אבל זֹו ֹלא חוכמה, ּכי לפחֹות ּפעם ּבשבּוע אני נֹוסע לאחד מִגנֵי החיֹות ּבארץ). "את יֹודעת מה? מחר ּבצוהריים", עניתי לה מייד ּבלי להִת ּבל ּבל ( ּבעצם אני אף ּפעם ֹלא מִת ּבל ּבל ּכששֹואלים אֹותי שאלֹות ּפשּוטֹות…). למוחרת, ּבשעה שתיים ּבצוהריים ּכבר היינ ּו שם. "תגיד", אמרה לי אלה ּכ ׁשֶהִת ּבֹוננּו ּבנמר השחֹור שעמד מאחֹורי גדר וח ׂשַף מּולנּו שיניים – " ּכשאתה רֹואֶה ּבעל חיים ּבגן החיֹות זֶה ֹלא עֹו ׂשֶה אֹותך עצּוב?". "עצּוב? ֹלא ּבדיּוק", עניתי לה; "נכֹון שלִראֹות ּבעל חיים ּכלּוא ּבגן החיֹות זֶה ֹלא מראה הכי מ ׂשַמח ּבעֹולם, אבל השאלה היא קצת יֹותר נִרחבת; האִם גנֵי חיֹות ּבכלל הם דבר טֹוב אֹו רע?". אלה חשבה רגע, ואחר ּכך ענתה לי ּבשאלה: "טֹוב אֹו רע, למי? לבנֵי האדם ש ּבאים להִסת ּכל על החיֹות - אֹו לחיֹות ה ּכלּואֹות?". "לחיֹות", אמרתי; "גנֵי חיֹות הם דבר טֹוב אֹו רע?". "ודאי שרע" ענתה לי אלה. "תאר לך שיִת ּפסּו אֹותך, יפרידּו אֹותך מ ִּכל המִש ּפחה שלך ויִסגרּו אֹותך ּבכלּוב לכל החיים. וכל הזמן יבֹואּו ּכל מינֵי חיֹות אחרֹות, ּבמיּוחד אלֶה ׁשֶהֹולכֹות על שתיים, יִסת ּכלּו עליך ויִזרקּו לך אֹוכל ּבלי לִשאֹול אֹותך אִם אתה ּבכלל אֹוהב את זה אֹו ֹלא". "זֶה ּבעצם דֵי נכֹון מה שאת אֹומרת", אמרתי לאלה; " ּבלי ספק היה לבעלי החיים הר ּבה יֹותר טֹוב אִם הם היּו חיים ּבטבע ואף אחד ֹלא היה טֹורף אֹותם, וֹלא היּו ּכֹורתים את העצים ּבאזֹורי המחיה שלהם, וֹלא היּו צדים אֹותם. אבל ּבעֹולם שאנחנּו חיים ּבֹו לכל מין יש את הצדק שלֹו. למשל, עבור ה ּברדלס, הדבר הצֹודק ּביֹותר הּוא לטרוף צבאים, לאכול אֹותם ּולהאכיל ּבב ׂשָרם את הגּורים שלֹו. עבור חלק גדֹול מ ִּבנֵי האדם – זה צֹודק ונכֹון לאכול ּב ׂשָר של ּבעלי חיים, ּכי זֹו היא לדעתם דר ּכֹו של עֹולם. אבל ּבנֵי האדם ֹלא רק אֹוכלים ּבעלי חיים, הם גם הֹורסים את אזֹורי המִחיה שלהם. ּבנֵי האדם חֹודרים אל תֹוך עֹולמם של ּבעלי החיים, ּכֹורתים את העצים ּובֹונים ערים ּבמקֹום שקֹודם לכן היה יער. האִם גם זֶה צדק? נִדמֶה ש ּברֹוב המִקרים אין להם ּברֵירה אלא לע ׂשֹות ּכך, ּכיוון שאּוכלּוסיית ּבנֵי האדם הֹולכת וגדלה, ואֵין מס ּפיק מקֹום לכּולם". " ּבסדר", אמרה אלה, "אז נגיד ש ּכרתּו חלק מֵהיער ּכדֵי לִבנֹות ּבתים, ועֹוד חלק מֵהיער ּכדֵי שיִהיּו עצים לִבנֹות מֵהם ּבתים; אבל למה צריך לקחת את ּבעלי החיים ולכלוא "חִשבי", אמרתי לאלה, "אֵיפֹה עוֹד יכוֹלים ילדים להִתקרב לנמר ממש עד כּדֵי מגע - מִבּלי להיפּגע?" צילום: ברק נגן
ילדי טבע הדברים | 16 אֹותם ּבכלּובים ּבמקֹום להעביר אֹותם למקֹום אחר ּבטבע ולתת להם לִהיֹות חופשיים?". "מאז ּומעֹולם" עניתי לה, " ּבנֵי האדם האמינּו ׁשֶהעֹולם הּוא שלהם, וש ּכל ּבעלי החיים נִבראּו כדי לשמש אותם ּולהקל עלֵיהם את החיים. לכן רק טִבעי היה להם להִשתמש ּבסּוסים וחמֹורים ּכדֵי לִגרֹור ּכר ּכרֹות ועגלֹות, ּובשוורים וסּוסים ּכדֵי לחרֹוש ׂשָדֹות. ּבנֵי האדם צדו מיליוני ּבעלי חיים ממינים שֹונים ּכדֵי לאכול את ּב ׂשָרם. מינים שלמים של ּבעלי חיים נִכחדּו מֵהעֹולם רק ּכי ּבנֵי האדם רצּו להכין מעורם לבוש ואביזרים שונים אֹו להִתקשט בפרוותם; ּבעבּור מעיל ּפרווה אחד צריך להרוג ע ׂשְרֹות שּועלים קטנים. לפי אֹותה דרך מחשבה - מה יֹותר טִבעי מאשר לכלוא ּבעלי חיים ּבמִכלאֹות ּכדֵי להִסת ּכל עלֵיהם?". הִמשכנּו להִסתֹובב ּבין חצרֹות ּבעלי החיים, והראֵיתי לאלה שאת ּבעלי החיים התוקפניים ואת אלֶה האֹוכלים ּב ׂשָר, מפרידים ּכך ש ּבכל חצר חיים רק ּבעלי חיים מִמין אחד. בשטחי הספארי ה ּפתּוחים, לעּומת זֹאת, מינים שֹונים של אֹוכלֵי ע ׂשֶב מִסתֹובבים יחד, ּכי גם ּבטבע הם חיים יחד, וגם שם הם ֹלא ּפֹוגעים זֶה ּבזֶה. כּדֵי לתת לילדים אפשרוּת לחיוֹת בּקִרבת הסוריקטות בּלי להבהיל או להטריד אוֹתן, נִכנסים המבקרים לִמחילה וּמוֹציאים את רֹאשם בּמרכּז החצר. הסוריקטות כּבר רגילוֹת לִמבקרים בּכיפּת הזכוּכית, הן יוֹדעוֹת שֶׁהם לֹא מסכּנים אוֹתן, ולכן הן לֹא בּוֹרחוֹת. צילומים: רוני סופר
17 | ילדי טבע הדברים "מתי ּבעצם הִתחילּו להקים גנֵי חיֹות?", שאלה אלה. " ּכבר ּבעבר הרחֹוק, ּבתקּופת ממלכות אשּור ּובבל, מלכים ושליטים החזיקּו חיֹות ּבר ּבמִכלאֹות", עניתי לה. " ּברֹומא, שנה, לכדּו הקֵיסרים טיגריסים ואריֹות ונתנּו 2,000 לִפנֵי להם להילחם זֶה ּבזֶה, ּובמִקרים אחרים לחמּו הטֹורפים גם נגד עבדים; ּבסֹופֹו של הקרב היה אחד מֵהשניים מסיֵים את חייו. ּבינתיים, ּבין קרב לִקרב, גם הטיגרסים והאריֹות וגם העבדים היּו ּכלּואים ּבתֹוך ּבורות עמּוקים וחשּוכים. ּבמשך הזמן הקימּו ּבכל מינֵי מקֹומֹות ּבעֹולם ּכלּובים קטנים לבעלי חיים, ּבעיקר לטֹורפים גדֹולים, ואנשים שילמו ּכסף ּכדֵי לבֹוא ּולהִסת ּכל עלֵיהם; ּכך למע ׁשֶה קמּו גנֵי החיֹות הרִאשֹונים". "הבנתי למה הקימּו גנֵי חיֹות, אבל למה צריך להמשיך עִם זֶה? הרֵי היֹום אנחנּו ּכבר יֹודעים ּומבינים שאנחנּו ֹלא אדֹונֵי העֹולם", אמרה אלה. רוֹב הקרנפּים בּעוֹלם נִמצאים בּסכּנת הכחדה בּגלל הקרן שלהם, שלפי אמוּנת רבּים יש לה תכוּנוֹת מרפּאוֹת. בּמִשטחים הגדוֹלים שבּספארי הם מרגישים ממש כּמו בּביִת, ואפילו מִשתעשעים כּמו ילדים.
ילדי טבע הדברים | 18 " ּככה את ואני אּולי חֹושבים", אמרתי לאלה, "אבל העֹולם מלא ּבכאלֶה שחֹושבים אחרת, ולכן גנֵי החיֹות ימשיכּו להִתקיֵים. עם זאת, ֹלא נכֹון להגיד ש ּבגנֵי החיֹות רע לבעלי החיים. נכֹון ש ּבטבע טֹוב יֹותר, אבל חִשבי על המִס ּפר העצּום של ּבעלי החיים שניצֹודים, נטרפים אֹו מתים ּברעב ּובצמא ּבכל שנה. ּבגנֵי החיֹות תנאי החיים טֹובים, ּבשטחים גדֹולים; הם חיים ּבמִש ּפחֹות, ּובעיקר - אין להם שּום דאגֹות חּוץ מֵהעּובדה ׁשֶהם ֹלא יכֹולים לנּוע על ּפנֵי מרחבים ּבטבע עצמֹו. הם מק ּבלים אֹוכל ּבשפע וגם הגנה, מנהלים חיי חברה, ּומק ּבלים טי ּפּולים רפּואיים. ּבנֹוסף, הר ּבה מינים שנכחדו ּבטבע מ ִּכל מינֵי סי ּבֹות עדיין מִתקיימים ּבגנֵי החיֹות, ּומִגנֵי החיֹות אפילּו מחזירים לטבע מינים שנכחדו, ואלֶה מצליחים לשרוד ּבאפריקה למשל. ּבגנֵי החיֹות של היֹום מס ּפקים למינים של ּבעלי חיים אפשרּות להִשתקם; גנֵי החיֹות מאפשרים לאנשים לִפגֹוש ּבעלי חיים שֹונים שֹלא היּו ּפֹוגשים לעֹולם, ואז הם יכֹולים לִלמֹוד עלֵיהם ּולהבין את החשיבּות של ההגנה עלֵיהם. ּכלֹומר, יש לזֶה הי ּבט חינּוכי". הִמשכנּו ּבטיּול שלנּו ּבגן, ועצרנּו מּול חצר הגֹורילֹות. לוקאס, הגֹורילה הזכר הגדֹול, ישב ּכ ׁשֶהּוא נִשען על הקיר, עבור הג'ירף, שרגיל ללכת קילוֹמטרים רבים בּכל יוֹם, החצר הקטנה שבּספארי מהווה בּעיה. פרסותיו גדלוֹת כּל הזמן, ומפני שֶׁהוּא לֹא צוֹעד הרבּה הן לֹא נִשחקוֹת. לכן, מִדי שנה צריך להרדים אוֹתו כדי לטלף (לקצר) אוֹתן. צילום אודי רן
19 | ילדי טבע הדברים וה ּבעת ּפניו ֹלא נִראתה עליזה ּבמיּוחד. נִראֶה ּכאילּו הּוא מקשיב ל ׂשִיחה שלנּו, ורֹוצֶה לה ּביע את דעתֹו. לדבר הּוא ֹלא יֹודע, אבל לע ׂשֹות ּפרצּוף מדּו ּכא הּוא יכֹול, ואלה ּפשּוט הצביעה עליו ּבמקֹום לדבר. "היֹום", הִמשכתי להס ּביר לאלה, " ּכבר ּכמעט ֹלא צדים ּבעלי חיים ּבטבע ּכדֵי להכניסם לגנֵי חיֹות. ּכמעט ּכל החיֹות שנִמצאֹות ּבגנֵי החיֹות נֹולדּו שם, והן רגילות לחיים האלֶה. אִם ּבגן חיֹות אחד ּבעלי חיים מסוימים מִתר ּבים יֹותר מִדיי - למשל האריֹות, נֹותנים לנקבֹות גלּולֹות נגד הֵיריֹון אֹו ּפשּוט מעבירים את הגּורים לגנֵי חיות אחרים, ּובִמקֹומם מק ּבלים גּורים של ּבעלי חיים אחרים, למשל של ג'ירפות". "וזֶה ֹלא אכזרי לקחת לאימא את הגּורים שלה ּולהעביר אֹותם לגן חיֹות אחר?", שאלה אלה. "ֹלא מפרידים ּבין ג'ירף קטן שנוֹלד עִם רכּכת בּרגל. בסוואנה היה לבטח נִטרף בּתוֹך יוֹם. בּספארי שבּרמת גן הוּא יִגדל ויבריא. צילום: רונן אנג'ל האימהֹות לגּורים ּכאשר הגּורים קטנים, ּובעצם זֶה גם מה שקֹורֶה ּבטבע", עניתי לה; "הרֵי גם שם גּורים שמִת ּבגרים עֹוזבים את הלהקה. אומנם ּבעדרים ּובלהקֹות הנקבֹות נִשארֹות עִם האימהֹות, אבל ּבטבע יש הר ּבה מאֹוד ּפרֵדֹות כֹואבֹות". " ּבסֹופֹו של דבר, ֹלא הבנתי אִם זֶה טֹוב שיש גנֵי חיות אֹו זֶה ֹלא טֹוב?" "אִם את שֹואלת לדעתי, זֶה טֹוב שיש גנֵי חיות, ּבתנאי ׁשֶהם מודרניים, ּובעלי החיים שוהים ּבחצרֹות גדֹולֹות וֹלא ּבכלּובים קטנים ּכמֹו ׁשֶהיה נהּוג ּפעם. וֹלא, אֵיפֹה בּכמה גנֵי חיות בּעוֹלם היער המלאכוּתי כּל כּך דוֹמֶה לאמיתי, עד שגם החיוֹת כּמעט מִתבּלבּלוֹת. צילום: רוני סופר
ילדי טבע הדברים | 20 לדעתך היינּו יכֹולים לִראֹות חיֹות ּבר ממש ּבעֵיניים ו ֹלא ּבתמ ּונ ֹות א ֹו ּבסרטים? והרֵי ּכשרֹואים ּבעל חיים מִקרֹוב, מרגישים אליו קרבה, לֹומדים לאהֹוב אֹותֹו ולהִתייחס אליו טֹוב יֹותר, וזֶה חשּוב. חּוץ מִזֶה, חֹוקרים יכֹולים לערֹוך תצ ּפיֹות על ּבעלֵי חיים ולִלמֹוד עלֵיהם דברים שאי אפשר ּכמעט לִראֹות ּבטבע, ּכי שם חלק מ ִּבעלי החיים ּבֹורחים ּכשמִתקרבים אלֵיהם, ואחרים ּפֹועלים רק ּבלילה. ּבסך ה ּכֹול, אני חֹושב שגנֵי חיות הם דבר חיּובי, רק חייבים להעניק לבעלֵי החיים תנאֵי מחיה טֹובים, עִם מרחב וחֹופש". "אתה יֹודע מה?" שאלה אלה ו ֹלא חי ּכתה לִתשּובה – "מס ּכימה!". את אלה ׁשִכנעתי, ואתכם? ּכִתבו לנּו מה אתם חֹושבים. היעלים שבּספארי מִתנהגים בדיוּק כּמו שֶׁהם מִתנהגים בּטבע - נִלחמים בּינֵיהם מי החזק בּיוֹתר. צילום: אודי רן החוטמן, שיוֹשב על כּתפו של הילד, נוֹלד וגדל בּפינת ליטוּף. בּהרבּה גנֵי חיות יש פּינוֹת ליטוּף שבּהן לוֹמדים הילדים שלכל בּעל חיים יש אוֹפי משלו. צילום: ברק נגן כּדֵי לשעשע את השימפנזים, שֶׁהם בּעלֵי חיים סקרנים מאוֹד, בּכל פּעם מוֹצאים בּספארי סיבּה אחרת לִמסיבּה. בּספארי וּבגנֵי חיות מוֹדרניים אחרים דוֹאגים המטפּלים שהשימפנזים ינהלו חיי חברה. צילום: אודי רן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=