מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה זכרו 2022 אוקטובר | 330 גיליון ש"ח 38.60 באילת | ש"ח 44 מחיר החוברת החתמה בבעלי חיים סימביוזה המסע של נופר מה בין אסטרולוגיה לאסטרונומיה מערת נטיפים מתחת לשכונה חיי שיתוף מתגלגלים צפונה
ילדי טבע הדברים | 2 בכל פעם שאני יוצא עם לונה - הכלבה שלי - לטיול בשדה, אני רואה איך הדברים משתנים. בין כל הצמחים שאני רואה יש צמח טפיל, שנקרא כשות. בתחילת הקיץ הוא התחיל לטפס על צמחים שנמצאים לידו, ולאט לאט, בכל יום שחלף, ראיתי איך הוא עולה מעלה מעלה, עוטף את הצמחים, והם מנסים בכוח להיחשף לשמש, ולכן הם עולים לגובה... חשבתי לעצמי: האם בעצם הצמח הטפיל הוא טוב או רע? או יותר נכון – האם דרך הקיום שלו "הוגנת"? ואם הוא היה בן אדם – מה הוא היה? לכשות יש בעיה. אין לו תאי כלורופיל, ולכן הוא לא יכול לעשות פוטוסינתיזה (הטמעה), שזה התהליך שבו הצמח מייצר סוכרים על ידי כך שהוא לוקח דו-תחמוצת הפחמן מהאוויר, ובאמצעות אור השמש הופכים תאי הכלורופיל (שנותנים לו את הצבע הירוק) לסוכרים, שהם המזון שלו. מכאן שיש לו ברירה – להיות טפיל או למות. הוא החליט להיות טפיל. אם נסתכל עליו בטבע, נראה שהוא לא ממש רע. הוא לא אוכל צמחים אחרים כמו אוכלי העשב; הוא לא מגדל צמחים, וכשהם גדלים – קוצר ואוכל אותם כמו בני האדם; הוא לא טורף בעלי חיים אחרים, כמו הטורפים; הוא לא מגדל בעלי חיים כדי לאכול אותם – כמו בני האדם... מי מאיתנו לא מכיר כל מיני בני אדם שמנצלים בני אדם אחרים כדי להתקיים? ואם האדם הזה נכה, והוא לא יכול להתקיים לבד, היינו כועסים עליו? ניסיתי להסביר את זה ללונה הכלבה, אבל היא הייתה עסוקה בלגרש את הזבובים שניסו להיטפל אליה... ולמה סיפרתי לכם את זה? כי בחוברת הבאה נכתוב כתבה על צמחים טפילים. אז שיהיה לכם חומר למחשבה בינתיים... ובעיקר, שיהיו לכם חגים מהנים ושנה נהדרת שלוֹם לכם ילדים,
תוכן העניינים אייר: ינון קמר אודי רן עורך ראשי: פרופ' משה אגמי, ייעוץ אקדמי: ד"ר רחלי עינב, ד"ר רמי קליין, פרופ' נחום מגד, פרופ' אבישי שמידע, נדב לוי עדי לפיד עיצוב ועריכה גרפית: רונית רהב, אלה עומר עריכה לשונית: קלאודיו סמבל, שיר רן, מאיירים: מירב שדה-לביא הניקה רן יועצת חינוך: רונה רן מנהלת מח' מינויים: שפירא הרצות ולוחות: רבגון דפוס וכריכייה: בן-נון עיטוף ודיוור ישיר: בר הפצה: טבע הדברים - הוצאה לאור: החברה לחקר האדם והסובב בע"מ 1 שלוחה 09-9567776 טלפון: 09-9567737 פקס: 16:00-8:00 , א-ה ימים: 4610301 ' הרצליהב 302 ת"דכתובתלמכתבים: menuim@tevahadvarim.co.il אי-מייל: www.tevahadvarim.co.il אתר אינטרנט: אין להעתיק, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגר מידע או להפיץ כתב עת זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני (לרבות צילום) ללא אישור המערכת. כל הזכויות שמורות © 2022 אוקטובר | 330 גליון תשרי - חשון תשפ״ג תוכן המודעות באחריות המפרסם בלבד כלבי ים בשער: משה אגמי :צילם להרשמה לקבלת מנוי שנתי מחלקת שירות לקוחות 1 שלוחה 09-9567776 טלפון 16:00-8:00 ,' ימים א'-ה ש"ח 34 מחיר מנוי חודשי: ש"ח 380 מנוי שנתי: ש"ח 25 מנוי דיגיטלי חודשי: ה ָ י ְ רוֹלוֹג ְ ט ְ ה ואַס ָ י ְ רוֹנוֹמ ְ ט ְ ין אַס ֵ מה בּ שמעון נעים בסיוע אודי רן כתב: ה נשמעות דומות, והרבה ָ י ְ רוֹלוֹג ְ ט ְ ה ואַס ָ י ְ רוֹנוֹמ ְ ט ְ שתי המילים אַס תבלבלים ביניהן וחושבים שהן עוסקות באותו ִ פּעמים אנחנו מ נושא. אז בעצם, הן באמת עוסקות בּאותו נושא, אבל אחת מהן תייחסת לצד המדעי של הנושא, והאחרת – לאגדות ולאמונות. ִ מ 32 38 מתגלגלים צפונה - טבע צעיר המסע בארצות הברית של נופר ומשפחתה נופר ועינב ברזני צילמו: נופר ברזני כתבה: המשכנו במסע צפונה, לפינות הנידחות יותר של קנדה, שם צפינו בעשרות לווייתנים קטלנים. למדתי שישנם חצאי איים, ושיש ללווייתנים גדולי-הסנפיר שיטות שונות לתפוס דגים. אז איך לומדים בקרוואן? ומהו כוח-העל של סבתא? 4 החתמה בבעלי חיים אודי רןכתב: שנה גילה חוקר הטבע קונרד לורנץ דבר מעניין מאוד. 90 לפני הוא עמד ליד אפרוחים של ברווזים שרק בקעו מהביצים, תחילו לרוץ אחריו בטור, כּאילוּ ִ וּכשׁהתחיל ללכת – כּל האפרוֹחים ה הוא אימא שלהם. כך נתגלתה תופעת ההחתמה בבעלי חיים. 31 50 54 אימוץ פסק זמן קומיקס מה עוד? סימביוזה - חיי שיתוף רמי קלייןצילם: אודי רן, כתב: לפעמים אנחנו מתפלאים כאשר אנחנו רואים ציפור קטנה יושבת על ראשו של ג'ירף ומנקרת לו באוזן, והג'ירף עומד ונראה מרוצה. ולמה? כי הציפור פולה קרציות וטפילים מאוזנו... לתופעה הזאת קוראים סימביוזה, ובעברית – שיתוף. 12 מערת נטיפים מתחת לשכונה לב בוגוסלבסקיכתב וצילם: שנה בּערך הקימו בחיפה שכוּנה חדשה וקראוּ לה דניה. 50 י ֵ פנ ִ ל בזמן שבנו את השכוּנה וסללו את הכבישים – גילו פתאוֹם פתח של מערה. כשנכנסו אל תוכה, ראו שזוהי מערת נטיפים שיש בה צורות מדהימות. 20 וטרינר טבע המילים פוסטר 24 26 27
ילדי טבע הדברים | 4 blende12 : צילום Freepik : צילום תב: אודי רן ּ כ
5 | ילדי טבע הדברים James Phelps Jr. | Dreamstime.com צילום: שנה גילה חוֹקר הטבע קונרד לורנץ דבר מעניין 90 י ֵ פנ ִ ל מאוֹד. הוּא עמד ליד אפרוֹחים של בּרווזים שרק בּקעוּ תחילוּ לרוּץ ִ תחיל ללכת – כּל האפרוֹחים ה ִ ה ֶ הבּיצים, וּכשׁ ֵ מ ם ִ אחריו בּטוּר, כּאילוּ הוא אימא שלהם. הוּא בּדק וחקר א י חיים בּכלל נוֹטים ֵ ה, אוֹ שאפרוֹחים וּבעל ֶ קר ִ ה היה במ ֶ ז הבּיצה ֵ הם בּוֹקעים מ ֶ הם רואים כּשׁ ֶ אשוֹן שׁ ִ י הר ֵ ללכת אחר י הדמוּת ֵ אוֹ נוֹלדים. הוא מצא שהאפרוֹח, למשל, עוֹקב אחר יח של ֵ י הר ֵ הוא זיהה מייד לאחר הבּקיעה; העגל הולך אחר ֶ שׁ אימוֹ, וכך גם מרבּית היונקים; הבּרווז לוֹמד להכּיר את קוֹלוֹת הגעגוּע של אימו; דג הסלמוֹן אוֹ צב הים, שלא רוֹאים את דגת הסלמון מטילה את הבּיצים היא ֶ אימם - כּי לאחר שׁ ם, ִ מתה, ואילו הצבה חוֹזרת לים – לוֹמדים את טעם המי הם מזהים מייד לאחר הבּקיעה ֶ יחוֹת, ועוֹד תכוּנוֹת שׁ ֵ את הר יהם גם שנים מאוּחר יוֹתר. ֵ הבּיצים, ונוהגים לחזוֹר אל ֵ מ קונרד קרא לתוֹפעה הזאת "החתמה" – כּאילוּ בּמוֹחוֹ של בעל החיים יש מקוֹם שעליו צריך לשים את החוֹתמת – ה בּסדר". ֶ הי ִ "אני אימא שלך, עקוב אחריי, והכּוֹל י ויר העוֹלם - סביר להניח שמי ִ כּאשר תינוֹק יוֹצא לאו שנמצא לידו הוּא מי שילד אוֹתו, וכאשר אפרוֹח בּוֹקע הבּיצה - יש להניח שׁמי שׁנמצא לידו הוא זה שׁדגר על ֵ מ זו ֶ היוֹת עליו, כּי הסיכּוּי שׁ ִ הבּיצה. לכן ההחתמה צריכה ל האם הוּא הגדוֹל בּיוֹתר. ה שרוֹאים, ֶ הם נוֹלדים, וגם אל ֶ חלק מהיונקים לא רוֹאים כּשׁ יהם ֵ ב למשל, שמייד חייבים לעמוד על רגל ֶ י העשׂ ֵ כּל אוֹכל ם העדר, ִ הוֹלכת ע ֶ י אימם שׁ ֵ היוֹת מוּכנים לעקוֹב אחר ִ י ל ֵ כּד ם אימם, ִ יח וקוֹל ע ֵ ברוֹח מטורפים – יוֹצרים קשר של ר ִ אוֹ ל ם לא מריחים – שוֹמעים. ִ ם לא רוֹאים – מריחים, וא ִ כּי א ב – יש כּל כּך הרבּה אימהוֹת בּסביבה, ֶ י העשׂ ֵ ה של אוֹכל ֶ קר ִ בּמ ה ֶ טע ִ העגל י ֶ ראוֹת כּמעט אוֹתוֹ הדבר, לכן הסיכּוּי שׁ ִ וכוּלן נ בּמראה ויחשוֹב שמי שלידוֹ היא אימא שלוֹ – גדוֹל. משום כך,
ילדי טבע הדברים | 6 Mlan61 | Dreamstime.com צילום: Steffen Foerster | Dreamstime.com צילום: יח והקוֹל. כּשיש בּליל ֵ ית על פּי הר ֵ ההחתמה אצלם נעשׂ ויר – קוֹראים לאימא, ואימא ִ יחוֹת בּאו ֵ של כּל כּך הרבּה ר יח המוּכּר. ֵ תקרבים – מריחים את הר ִ עוֹנה, וּכשמ העגל (אוֹ הגדי, אוֹ הגוּר) נוֹלד, אימוֹ מלקקת את ֶ מייד לאחר שׁ למד לזהוֹת אוֹתוֹ בּין ִ י שגם היא ת ֵ פּניו. היא מריחה אוֹתוֹ (כּד כּל העגלים שנוֹלדים ממש בּאוֹתוֹ הזמן בּעדר הענק), וכך גם מצאוֹת ִ כּל האימהוֹת שנ ִ יח של אימוֹ מ ֵ הוּא לוֹמד להכּיר את הר תרחק – היא קוֹראת לוֹ בּכל כּמה ִ הוּא קצת מ ֶ בּסביבה. וּכשׁ למד להכּיר את הקריאה שלה. והוּא עוֹנה – ִ י שי ֵ רגעים, כּד י שאימא תכּיר את הקריאה שלוֹ. ֵ כּד האפרוֹחים ֶ עד כּאן – הדברים נכוֹנים. אבל צריך לזכור שׁ הם הוֹלכים אחריו ֶ שעקבו אחרי לורנץ לא ממש חשבו שמי שׁ הם, כּמוֹ שאמרנוּ ֶ שוּם שׁ ִ הוּא אימא שלהם. הם עקבו אחריו מ ימצא ליד ִ – הוּחתמוּ עליו, כי הטבע "לקח בּחשבּוֹן" שמי שאכן י הם גדלים, הם רוֹאים שׁ"אימא" שלהם לא ֶ הנוֹלד זו אימוֹ. וּכשׁ ית כּמוֹהם, אבל הם גם יוֹדעים שאוֹתה "אימא" מאכילה ֵ רא ִ נ שארים לידה. ִ יהם, אז הם נ ֵ אוֹתם ושוֹמרת על וּלפי מה אנחנוּ יוֹדעים שהאפרוח לֹא ממש חוֹשב שזו בּאמת ה, ֶ רא ִ יך הוּא נ ֵ אימא שלוֹ? פּשוּט, כּי כּל בּעל חיים יוֹדע בּדיוּק א י חיים אחרים. ֵ ראים בּעל ִ יך נ ֵ ראים בּני מינוֹ, וא ִ יך נ ֵ א הוּא כּלב, והוּא יוֹדע לזהוֹת מרחוק מאוֹד את כּל ֶ כּלב יוֹדע שׁ הגזעים של הכּלבים, שחלקם גדוֹלים, חלקם קטנים, חלקם יהם גדוֹל מאוֹד. ֵ לבנים וחלקם שחוֹרים אוֹ חוּמים, והשוֹני בּינ ה הכּביש שלוֹשה כּלבים, וּלידם חתוּל, הכּלב, ֶ ם יעמדוּ בּקצ ִ וא גבּוֹ והוּא לא יכול להריח אוֹתם, ידע מייד ִ הרוּח נוֹשבת מ ֶ גם כּשׁ לזהוֹת מי הוּא החתוּל. דרג. הם מחליטים מי הזאב הבּכיר בּיוֹתר, ִ אצל להקת זאבים יש מ ם הזנב מורם גבוֹה, ִ מי הבא אחריו, ועד האחרוֹן. המנהיג רץ ע
7 | ילדי טבע הדברים ברק נגן : צילום מדי פעם הזאב הבכיר מתרומם, ומיישיר מבט אל תוך עיניו של השני במדרג (האדם). לפי חוקי הזאבים, למספר שתיים אסור להיישיר מבט לעיני המנהיג, כי פירוש הדבר התגרות, שמשמעה הזמנה לקרב. זקוּף וּבוֹטח בּעצמוֹ, והוּא מוֹליך את הלהקה וּמקבּל את כּל ם ִ זדווג ע ִ אשוֹן לאכול), והוּא גם מי שמ ִ הכּבוֹד (והוּא גם הר דרג). הבּא אחריו רץ ִ הנקבה הבּכירה (גם בּין הנקבוֹת יש מ לידוֹ, וכך הלאה, עד הזאב הנחוּת בּיוֹתר בּלהקה, שירוּץ תמיד הוּא יוֹדע את ֶ י להראוֹת לכוּלם שׁ ֵ ם הזנב בּין הרגליים, כּד ִ ע מעמדוֹ. מדי פּעם אנחנוּ שוֹמעים סיפּוּרים על אדם (בּדרך כּירוּ ִ צטרף ללהקת זאבים והזאבים ה ִ ה ֶ כּלל חוֹקר זאבים) שׁ קבּע לוֹ מקוֹם בּמדרג (בּדרך כּלל הוּא ִ בּוֹ כּבן הלהקה, ואפילוּ נ היוֹת ִ היוֹת). לרוב החוֹקרים מעדיפים ל ִ ה ל ֶ מחליט מה הוּא רוֹצ יך ֵ ראוֹת א ִ י לתת למנהיג להנהיג, ול ֵ ספּר שתיים בּלהקה, כּד ִ מ תייחסוּ ִ ה שהזאבים י ֶ תנהלת. עם זאת, החוקר רוֹצ ִ הלהקה מ אליו בּכבוֹד, לכן הוּא קוֹבע את עצמוֹ במקום גבוה בּלהקה, סתכּל לבכיר ִ י הלהקה. אסוּר לוֹ לה ֵ והוּא חייב לנהוג לפי כּלל יניים, והוּא חייב לתת לוֹ להחליט לאן הוֹלכים וּמתי, ֵ ישר בּע תרוֹמם מוּלוֹ בּכל גובהו, ומבּיט ִ וּמדי פּעם הבּכיר נעמד לידוֹ, מ הוּא יוֹדע את מקוֹמוֹ. ֶ י לוודא שׁ ֵ יניים כּד ֵ לוֹ בּע האדם בּאמת זאב? ודאי שלא. הם ֶ ם הזאבים חוֹשבים שׁ ִ הא סכּימוּ ִ ראה בּן אדם, אבל הם ה ִ יך נ ֵ ראה זאב, וא ִ יך נ ֵ יוֹדעים א שמוֹר על הכּללים. ִ הוּא י ֶ לקבּל אוֹתוֹ ללהקה שלהם בּתנאי שׁ י כּך, שעוֹרבים, ֵ ראים עד כּד ִ יך הם נ ֵ י החיים יוֹדעים א ֵ בּעל סרוֹקת גם מרחוק, ִ ה על פּי הת ֶ ה את ז ֶ למשל, יוֹדעים לזהוֹת ז בעוֹניים החיים בּיערוֹת של בּרזיל יוֹדעים לזהוֹת ִ והתוּכּים הצ את בּני מינם על פּי דוּגמת הצבע המדוּיקת בּתוֹך יער מלא תוּכּים בּצבעים שוֹנים. לפני כּמה שנים הייתה בּספארי בּקניה לביאה שהיה לה גוּר ה חדש על הלהקה, והרג את כּל ֵ שתלט ארי ִ קטן. יום אחד ה היוּ שלוֹ. הלביאה ִ הגוּרים הבּאים י ֶ י שׁ ֵ הגוּרים הצעירים, כּד
ילדי טבע הדברים | 8 הלביאה לומדת את ריח עגל הראם, והעגל מריח את הלביאה. ה היה חזק ֵ לחמה להגן על הגוּר שלה, אבל הארי ִ נ סתוֹבבה כּמה ימים עצוּבה, ואז היא ִ יוֹתר. הלביאה ה י עדר ֵ ה מעניין מאוֹד. היא רצה אחר ֶ תה מעשׂ ְ עשׂ של גנוּ, תפסה עגל של גנוּ שנוֹלד כּמה שעוֹת לפני הייתה עוֹשׂה בּאוֹפן ֶ כן, וּבמקוֹם לטרוף אוֹתוֹ, כּפי שׁ רגיל, היא התחילה ללקק אוֹתוֹ, וּפשוּט אימצה אוֹתוֹ כּתחליף לגוּר שלה. העגל הבין שמשהוּ לא הוּא הוּחתם עליו ֶ יח של אימא שלוֹ שׁ ֵ בּסדר, כּי הר הוּא ֶ יח של הלביאה, וגם בּכל פּעם שׁ ֵ הר ֵ ה מ ֶ היה שוֹנ געה וקרא לאימוֹ – הלביאה לא ענתה לוֹ, כּי היא העגל הבין ֶ לא מכּירה את השפה... וּבכל זאת, כּשׁ תכּוונת לעשׂוֹת לוֹ כּל רע, הוּא ִ אימו החדשה לא מ ֶ שׁ הליקוּקים שלה. ֵ ידה, ואפילוּ נהנה מ ִ תחיל ללכת לצ ִ ה העגל הקטן היה חייב לינוק מאימוֹ, ֶ הבּעיה הייתה שׁ תה ְ והלביאה לא יכלה להניק אוֹתוֹ. ואז הלביאה עשׂ ם הגוּר לעדר ִ תקרבה ע ִ ה מפתיע נוסף – היא ה ֶ מעשׂ ה, וּכשאימו ֶ שאירה את הגוּר בּמרחק ממנ ִ הגנוּ, וה תה כּאילוּ לא ְ תקרבה אליו, הלביאה עשׂ ִ של העגל ה העגל ֶ ניחה לה להניק את העגל. כּשׁ ִ היא רוֹאה, וה תקרבה אליו, והעדר כמובן בּרח, ִ ים לינוק, היא ה ֵ סי ההחתמה ֶ כּי בּכל זאת הלביאה טוֹרפת. אבל העגל שׁ לביאה (הוּא ַ של אימוֹ וההחתמה החדשה של ה יחוֹת ֵ היה עדיין עגל בּן יוֹמוֹ, לכן הוּא עדיין קלט ר
9 | ילדי טבע הדברים הלביאה מניחה לעגל להתקרב לכיוונה של אמו האמיתית. כאשר הם נמצאים בקרבתה, הלביאה מתיישבת מעבר לעץ, וכאילו אינה רואה שאמו של העגל מתקרבת ומניקה אותו. לאחר שהוא מסיים לינוק, חוזר העגל לאמו המאמצת. נראה כאילו העגל לוחש לאוזנה של הלביאה בדיחה, וזו מתפרצת בצחוק. אבל למעשה הלביאה מאיימת על כל מי שמנסה להתקרב לעגל שלה, ואומרת שכדאי לו להיזהר. צילמה: דניאלה בטלר. שאר ולא בּרח. וכך, בּמשך כּמה ִ חדשים) – בּלבּלוּ אוֹתוֹ, נ ם העגל הצעיר, כּאשר בּכל יוֹם ִ סתוֹבבה הלביאה ע ִ ימים ה היא מניחה לאימוֹ להניק אוֹתוֹ, ואחר כּך חוֹזרת ולוֹקחת אוֹתוֹ אליה. למלא החליט ִ הסיפּוּר היה יכוֹל להיגמר ממש כּמוֹ בּאגדוֹת, א העגל של הגנוּ הוא לא ממש תחליף של גוּר עבוּרוֹ, ֶ ה שׁ ֵ הארי י כּמה ימים קוֹדם לכן הוּא הרג את הגוּרים של הלביאה ֵ הר ֶ שׁ היא תתייחם ותביא לוֹ צאצאים, ולכן יוֹם אחד הוּא ֶ י שׁ ֵ כּד פּשוּט הרג גם את עגל הגנוּ. תארוּ לכם מה קורה למשל בּעוֹנת הרבייה של הפינגווינים, כאשר אלפי נקבות מטילוֹת יחד, וכל הבּיצים בוקעות בּערך בּאוֹתוֹ יוֹם, וּבתוֹך הלהקה הענקית מסתוֹבבים להם מאוֹת
ילדי טבע הדברים | 10 בימים הראשונים קולט גור כלב הים כמה שיותר ריחות מהסביבה. מי שקרוב אליו ולא מזיק, נחתם במוחו כידיד.
11 | ילדי טבעהדברים צילומים בכפולה זו: משה אגמי האם מריחה את הגור ונותנת לו ללמוד את הריח שלה, ומלמדת אותו את הקריאה שלה. היא גם לומדת את קולות התגובה שלו. לאחר מכן היא מרשה לו להסתובב בין מאות כלבי הים שבלהקה. י פינגווינים קטנים. מה יקרה כּאשר האימהוֹת יצאוּ ֵ אפרוֹח תבּלבּלוּ בּין כּוּלם, ִ י כּוּלם י ֵ י להביא מזון לגוֹזלים? הר ֵ לים כּד מצא את הצאצא שלה. אוֹ מה קורה כאשר ִ ואף אחת לא ת כּלבת ים ממליטה גוּר וּלידם, בּדיוּק בּאוֹתוֹ זמן, המליטו עוֹד ראים בּדיוּק אוֹתוֹ הדבר... ִ עשׂרוֹת כּלבוֹת ים גוּרים, וכוּלם נ ת ֹ ם מלמד ֵ גם הפּעם בּאה ההחתמה וּפוֹתרת את הבּעיה. כל א את האפרוֹחים שלה את הקריאה המיוּחדת שלה, והיא עצמה לוֹמדת את הקוֹל של האפרוֹח שלה. כּלבי הים – מאחר יח שלהם מפוּתח, מריחים זה את זה, וגם לוֹמדים ֵ שחוּש הר את הקוֹלוֹת. י ֵ בּעל ִ להחתמה יש גם צדדים לא כּל כּך טוֹבים עבוּר חלק מ י החיים בּטבע הוּא ֵ החיים. האוֹיב הגדוֹל בּיוֹתר של כּל בּעל שתמש בפרוותם, ִ י לה ֵ י לאכול, כּד ֵ האדם. הוּא צד אוֹתם כּד י אדם ֵ לשים אותם בגני חיות, בקרקסים, והגרוּע בּיוֹתר – בּנ ד, פּשוּט כּי הם קוֹראים לזה ספּוֹרט. הדבר ִ צדים לשם הצי תקרבים ִ י אדם מ ֵ הטבעי בּיוֹתר שחיית בּר עושה כּאשר בּנ י חיים מוּחתמים ֵ ה כּאשר בּעל ֶ ברוֹח. וּמה קוֹר ִ אליה הוּא ל י האדם ֵ יהם, וּבנ ֵ תקרב אל ִ י אדם? הם לא מפחדים לה ֵ על בּנ לה אצל ֵ ה וּפוֹגעים בּהם. כּאשר חיית בּר גד ֶ מנצלים את ז ה שמאכילים אוֹתה, היא לא ֶ תרגלת לז ִ י אדם, היא מ ֵ בּנ ים ֵ תקי ִ לוֹמדת להשיג לעצמה מזוֹן, והיא בּעצם לא יכוֹלה לה לבדה בּטבע. ין טוֹב בּלי רע, נהוּג לוֹמר. כּך גם בּהחתמה, אך אין ספק ֵ א ה, הטוֹב גוֹבר על הרע. ֶ ה הז ֶ קר ִ שבּמ
ילדי טבע הדברים | 12 יך קוֹראים לך?" ֵ "היי, פסססט, הלוֹ, א ה לוֹחש?" שאל פירו, הפרפרן הלבן המצוּי. ֶ "מי ז י אנחנוּ חיים ֵ דבּרים? הר ְ "אתה לֹא יוֹדע שדגים לֹא מ בּעוֹלם הדממה, לֹא?". "עזוב לרגע את השטוּיוֹת המדעיוֹת שלך ותקשיב" ענה לוֹ הדג הקטן. "יש לי הצעה שלֹא תוּכל יניים ֵ ה את הע ֶ ה - למה אני לֹא רוֹא ֶ י ז ֵ פנ ִ לסרב לה, אבל ל ה נוֹרמלי שאני אדבּר אליך ישר ֶ שלך? אתה חוֹשב שז ם מפירי ִ ם זרים וּבטח שלֹא ע ִ לבטן?" "אני לֹא מדבּר ע תך עמוֹד מוּלי ִ ה שאני אדבּר א ֶ חוֹק הדממה; אתה רוֹצ יניים שלי". ֵ ה הע ֹ יפ ֵ ה מי אתה, ואז אוּלי אספּר לך א ֶ רא ִ ונ קרא ניקו ִ ה שוּב אני. אני בּעל עסק לניקיוֹן, ואני נ ֶ "היי, ז יניים שלך. וואלה... ֵ ה את הע ֶ ה, עכשיו אני רוֹא ֶ הנקאי. א ה פּטנט. החבּאת אוֹתן בּתוֹך הכּתם השחוֹר שאף ֶ יז ֵ א סתכּל, אה?" "תפסיק לקשקש, ִ ראה לאן אתה מ ִ אחד לֹא י י ֵ פנ ִ יא קטנצ'יק שכּמוֹך. מה ההצעה שלך, ותגיד מהר ל יננוּ". "זוֹ ההצעה שלי: פּתחתי ֵ שאני נוֹתן שלוּק ואתה א ה הדיל: ֶ תחנת ניקוּי בּשדרת האלמוֹג פּינת כּוֹכב הים; וז ים הוּא בּעצם סימבּיוֹזה, כּלוֹמר שיתוּף ִ מה שאנחנוּ עוֹשׂ כּל ִ ה אוֹתך מ ֶ חיוֹת יחד – אתה בּא לתחנה, אני מנק ִ – ל פתח את ִ ה שנדבקים לך לגוּף, ואם ת ֶ הטפילים האל בּין ִ ה לך את כּל השאריוֹת של האוֹכל מ ֶ הפּה, אז אני אנק השיניים, אתה לֹא משלם – אני אוֹכל – אתה יוֹצא נקי - רמי קליין צילם: אודי רן כתב:
13 | ילדי טבעהדברים תחנת ניקוּי ניקו הנקאי ה?" "וּמי מבטיח לי שלֹא ֶ הפּה שלך חי; הוֹלך על ז ֵ ואני יוֹצא מ ה כּשאתה אוֹכל?" "מי שמבטיח ֶ תרבּיץ לי בּיס בּצד אוֹ בּפ ה לך את ֶ לי שאתה לֹא סוֹגר את הפּה כּשאני בּפנים, מנק י שומר חוֹק נכוֹן?" ֵ ה עסק, ואתה הר ֶ השיניים... עסק ז י ֵ "אתה יוֹדע מה? אפשר תקוּפת ניסיוֹן. נגיד, שת דקוֹת? עד שנכּיר זה את זה, ועד שאני אתרגל ה לֹא אוֹכל ֶ ה ז ֶ כנס אליי לפ ִ לעוּבדה שמה שנ יזהר..." ִ אלא משרת, כּדאי שנ "הלוֹ, הלוֹ" אמר ניקו "קצת תרבּוּת; אני לֹא ה? אני עסק, חברה ֶ משרת, אתה הבנת את ז לניקיוֹן, ואם אין לך כּבוֹד – אני לוֹקח את הסנפּירים וּממשיך הלאה... יש לי מספּיק לקוֹחוֹת בּשוּנית". זמן לֹא עבר ניקוּי רציני, לֹא רצה כּמוּבן לוותר ִ פירו, שכּבר מ ה של הסימבּיוֹזה, שכּל אחד מרוויח ֶ ניין הז ִ על הטיפּוּל. והע יניו... אז הוּא ֵ הזימים מצא חן בּע ֵ מנה בּלי להוֹציא שקל מ ִ מ ה... מיד ראיתי שאתה דג ֶ י, כּמוּבן שאני רוֹצ ֵ ענה מיד: "ה ה היה סתם בצחוֹק, אחי... מתי הטיפּוּל?" ֶ עסקים מכובד... ז אש. בּאים, פּנוּי – פּנוּי, לֹא פּנוּי – ֹ "לא קוֹבעים תוֹר מר מחכּים קצת..." מצוֹא ִ ניקו הנקאי חזר לתחנת הניקוּי שלוֹ. "אני מוּכרח ל לעצמי איש שיווק" הוּא אמר לעצמוֹ (בּלי קוֹל), "ואז בּמקוֹם ה ֶ ם ז ִ לרוּץ מאחד לשני - אני אוכל לעבוֹד כּל היוֹם... אבל א יך אני אשלם לוֹ? נו טוֹב, אני אמשיך לעבוֹד ֵ סימבּיוֹזה, א חצי בּשיווק, חצי בּניקיוֹן..." "היי, פסססט, הלוֹ, יך קוֹראים לך?" ֵ א צילם: עמיקם שוב דג נקאי ופרפרן לבן מצוי
ילדי טבע הדברים | 14 ניקוּ הנקאי הוּא לֹא דג העסקים היחיד בּים, והוּא גם לֹא ניין העסקים. ליד מרכּז הניקוּי שלוֹ יש ִ מציא את ע ִ ממש ה ה הוּא סרטן ֶ תחנת ניקוּי אחרת של יצוּר אחר. היצוּר הז ה ֶ נקאי, שבּני האדם מכנים אותו סרטן ארך בּטן, אבל החבר בּשוּנית קוֹראים לוֹ יוז'י. למה יוז'י? כּי קוֹראים לוֹ יוֹסי, אבל ה להם יוֹתר קל ֶ הי ִ דגים לֹא יכוֹלים לבטא את האוֹת ס', אז שי הוּא יוֹדע ֶ י צבתוֹת חזקוֹת שׁ ֵ הם קוֹראים לוֹ יוז'י. ליוז'י יש שת לתפעל אוֹתן בּמדוּיק. הוּא יושב על אלמוֹג בּמקוֹם קבוּע, רחב מאוֹד, והם אפילוּ עוֹמדים אצלוֹ ִ יש לוֹ חוּג לקוֹחוֹת נ י דג הם בּאים ונעמדים, נוֹתנים לוֹ לעבוֹד על ֵ בּתוֹר. דג אחר הדג נקי ֶ הוּא מחליט שׁ ֶ גוּפם בּאמצעוּת הצבתוֹת שלו, וּכשׁ כנס למרכּז הניקוּי. אז ִ הוּא נוֹתן לוֹ מכּה קלה, והבּא בּתוֹר נ פתוֹח את ִ תרוֹן של ניקו ולמה הוּא החליט ל ִ שאלוּ מה הי ִ ת תחנת הניקוּי שלוֹ ממש ליד זוֹ של יוז'י? פּשוּט מאוֹד, יוז'י סרטן הדיירית ושושנת הים
15 | ילדי טבעהדברים כדי להיכּנס לדגים לפּה, והמוּמחיוֹת של ניקו ִ דיי מ ִ גדוֹל מ י ֵ היא דווקא בניקוּי השיניים וחלל הפּה, בּדיוּק כּמוֹ שאצל בּנ ה בּניקוּי שיניים, ויש רוֹפא ֶ תמח ִ האדם יש רוֹפא שיניים שמ ה בטיפול בעוֹר. ֶ תמח ִ עוֹר שמ אבל ניקו וגם יוז'י לֹא מוּכנים לתת שירותי ניקיוֹן לשוֹשנת הים, כּי היא צוֹרבת, ואף אחד לֹא משוּגע עד כדי כך שייתן שוֹשנת ֶ צרוֹב. כּשׁ ִ לה שירותי ניקיוֹן, וזוֹ – בּמקוֹם לשלם – ת כנס אל בּין זרוֹעוֹתיה, היא ִ הים מרגישה שבּעל חיים נ הוֹרג אוֹתוֹ, ואז היא מעכּלת אוֹתוֹ בּין ֶ מפרישה חוֹמר צוֹרב שׁ היא אוֹכלת ממלאוֹת ֶ הזרוֹעוֹת. אבל השאריוֹת של הדגים שׁ ים. ֵ תקי ִ רווח שבּין הזרוֹעוֹת וּמפריעוֹת לה לה ִ את המ כלוּך היא ִ תמלא בּל ִ ם היא תמשיך לה ִ שושנת הים ידעה שא פּשוּט לֹא תוּכל לצוּד והיא עלוּלה למות, ולכן היא אמרה מצוֹא לי נקאי ִ תפּשר ול ִ לעצמה בּלי קוֹל: "אני חייבת לה ה אוֹתי אני לֹא אצרוֹב אוֹתוֹ, ֶ הוּא ינק ֶ ה שׁ ֶ תמוּרה לז ִ שלי, וּב ִ מ היא צוֹרבת, ֶ י הים יוֹדעים שׁ ֵ ע". אלא שכּל שוֹכנ ֵ והוּא יצא שב מנה. יוֹם אחד, כּאשר הים היה מעט רוֹגש, ִ תרחקוּ מ ִ ולכן ה י החיים ששחוּ ֵ ם סחפו אתם גם את בּעל ִ והזרמים בּמי רטי, הסרטן הקטנטן, לכיוונה ִ בּהם, דחפוּ הזרמים את ס תכּוון בּגוֹדל ִ של שוֹשנת הים. וּכשאני אוֹמר קטנטן, אני מ רטי ניסה בּכל כּוֹחוֹ לשחוֹת ִ של ציפּוֹרן הבּוֹהן שלכם. ס י המים היו חזקים ֵ רמ ִ שושנת הים – אבל ז ֵ תרחק מ ִ י לה ֵ כּד יניו ֵ רטי נחת אל בּין זרוֹעוֹתיה. הוּא כּיסה את ע ִ בּהרבּה, וס תכּווץ, מחכּה לספּוג את הצריבוֹת – אבל אז הוּא שמע ִ וה ה לסרב לה. ֶ את שושנת הים מציעה הצעה שקשׁ דאג, ִ "הי, סרטנון קטן, תפסיק לפחד ותקשיב רגע, ואל ת ה כּמה ֶ סגרתי את הבּרזים של החוֹמר הצוֹרב. אתה רוֹא יפּטר ִ ה לי לה ֶ שיירים של מזוֹן מפוּזרים לי בּין הזרוֹעוֹת? קשׁ מני. ִ הוּ לֹא יפנה אוֹתם מ ֶ ם מישׁ ִ ה חוֹלה א ֶ הי ֶ מהם, וּבסוֹף א ה ֶ הי ִ אכל את השאריוֹת ות ֹ ה עסק - אתה ת ֶ אז בּוֹא נעשׂ שבע, ואני מבטיחה לך שאני לֹא צוֹרבת אוֹתך. כך שנינוּ נצא ה, קח בּחשבּוֹן שאף אחד ֶ ז ִ ניין שבעים וּבריאים. חוּץ מ ִ הע ֵ מ תקוֹף אוֹתך כּשאתה בּין הזרוֹעוֹת הצוֹרבוֹת שלי, אז ִ לֹא יעז ל ינוּ עסק?" ִ תרוֹנוֹת. עשׂ ִ יש לך אפילוּ שני י ת, ִ את. גם בּי ֹ רטי הקטן לֹא יכוֹל היה לסרב להצעה שכּז ִ ס סרטן הדיירית ו"הרקדנית הספרדייה" סרטן נקאי המכונה סרטן ארוך בטן על אלמוג
שושנון ושושנת ים ילדי טבע הדברים | 16 הוּא צריך לעשׂוֹת הוּא בּעצם ֶ גם הגנה, גם אוֹכל – וכל מה שׁ חיוֹת ולעשׂוֹת חיים משוּגעים... ִ ל ם ִ זכּרי – אוֹי לך א ִ "אין בּעיה" ענה לה סרטי הקטן, "אבל ת היוֹם ֵ ה, החל מ ֶ ז ִ את מנסה לעבוֹד עליי ולצרוב אוֹתי. וחוּץ מ א סרטן הדיירית; סיכּמנוּ?" ֵ אני אקר "בנוגע לשם – אין בּעיה" ענתה שוֹשנת הים, "ובנוגע י אתה יושב כּעת על גבּי ֵ לצריבה – אתה ממש מעליב; הר נהן לעצמוֹ – ִ ם הייתי רוֹצה לֹא הייתי צוֹרבת?" הסרטן ה ִ – א תחיל לאכוֹל... פּתאוֹם הוּא ראה שבּין ִ מה שנכוֹן – נכוֹן... וה סתוֹבב לוֹ עוֹד דג, הרבּה יוֹתר ִ זרוֹעוֹתיה של שוֹשנת הים מ נפל ֶ מנוּ, שגם אוֹתוֹ היא לֹא צוֹרבת. לרגע חשב שׁ ִ גדוֹל מ י להביא ֵ תה את כּל ההצגה כּד ְ למלכּוֹדת, וששושנת הים עשׂ סתגר. ִ תכּווץ וה ִ לדג שלה אוֹכל... והוּא ה רטי. שמי שושנון, ואני ִ דאג, סרטן הדיירית המכונה ס ִ "אל ת שוֹשנת הים, כּך ִ אחראי לסלק את השאריוֹת הגדוֹלוֹת מ שלכל אחד מאתנו יש תפקיד משלוֹ". רטי את ִ י הים?" שאל ס ֵ רמ ִ ז ִ געת לכאן כּתוֹצאה מ ִ "גם אתה ה יחה בּין שכנים. ִ י לפתח שׂ ֵ שושנון, כּכה סתם כּד י הים..." ענה ֵ רמ ִ כּל ז ִ י אני חזק פּי אלף מ ֵ ה לך? הר ֶ רא ִ "נ רטי ִ הוּא מדבּר שטוּיוֹת, אבל חשב שס ֶ השוֹשנוֹן, והוּא ידע שׁ ה. ֶ יעריך אוֹתוֹ יוֹתר בּגלל ז קרא גם הוּא סרטן הדיירית. ִ דרך אגב, לסרטי יש בּן דוד שנ
17 | ילדי טבעהדברים גם הוּא קטנטן, והצבע שלוֹ אדוֹם כּמוֹ אש. יוֹם אחד ראה הסרטנון האדוֹם ספינה ששטה ליד האלמוֹג שעליו הוּא רכּוֹב על ִ ם אצליח ל ִ עמד. "וואוֹ" הוּא אמר לעצמוֹ, "א ראה אוֹתי, ואוכל לצוּד לי כּל ִ את, אף אחד לֹא י ֹ הספינה הז ם, והם אפילוּ לֹא ִ י חיים קטנטנים ששוֹחים בּמי ֵ י בּעל ֵ מינ ידעוּ מי צד אוֹתם..." הספינה שעליה הוּא עלה היא בּעצם חשופית, ֶ הוּא לֹא ידע שׁ ת, שבּגלל תנוּעת השחייה העדינה שלו והצבע ִ ילזוֹן בּלי בּי ִ ח ראה בּדיוּק כּמוֹ רקדנית ספרדיה, וכך הוא גם ִ האדוֹם – הוא נ מנה – כּוּלם יוֹדעים, אבל מה היא ִ ויח מ ִ נקרא. מה הוּא מרו צליחוּ להבין, אבל לבטח ִ מנוּ – החוֹקרים לֹא ה ִ ויחה מ ִ מרו ים אצל כּל כּך ֵ תקי ִ ה לא היה מ ֶ יש תמוּרה, ולֹא - החיבּוּר הז הרבּה סרטנונים ורקדניוֹת. ג עבוּר הסרטן, ִ ה החשופית משמשת כּספינת די ֶ קרה הז ִ בּמ ה אחר, ֶ קר ִ ואנחנוּ לֹא יוֹדעים מה היא מקבּלת בּתמוּרה. בּמ קראת חשופית הפּסים, אנחנוּ יוֹדעים ִ של חשופית שנ ויח הספוֹג, ִ ויחה, ולֹא ממש יוֹדעים מה מרו ִ מה היא מרו היצור הימי שעליו היא שוֹכנת. אחת הבּעיוֹת הקשוֹת של ת, ולכן הן חשׂוּפוֹת מאוֹד ִ ין להן בּי ֵ החשופיות היא שא ה שחיוֹת בּים, שם הרבּה מאוֹד ֶ תקיפוֹת, בּמיוּחד אל ִ ל דגים אוֹהבים את טעמן. חשופית הפּסים מצאה לבעיה ספוֹג כּתוֹם, שמכיל רעלים ִ פּתרוֹן יעיל מאוֹד. היא נצמדת ל
ילדי טבע הדברים | 18 י חיים ימיים אחרים לאכוֹל ֵ חזקים, שמוֹנע מדגים וּבעל ם הרעלים, ואף ִ תמוֹדד ע ִ יך לה ֵ אוֹתוֹ. גוּף החשופית למד א לאגוֹר אוֹתם בּתוֹכוֹ, וכך הפכה גם החשופית לרעילה. היא ה ֶ בעי אזהרה מוּכּרים בּטבע, כּאל ִ גם צבעה את עצמה בּצ ה אנחנוּ ֶ ה הז ֶ קר ִ מני, אני רעילה! בּמ ִ שאוֹמרים – היזהרוּ מ ויחה החשופית, אבל אנחנוּ עדיין לֹא יוֹדעים ִ יוֹדעים מה מרו ויח הספוֹג. אנחנוּ יוֹדעים שהחשופית לֹא מזיקה לוֹ, ִ מה מרו היא לֹא נחשבת לטפילה. טפּיל הוּא מי שמנצל בּעל ֶ כּך שׁ מנוּ, מזיק לוֹ, ולֹא תוֹרם לוֹ כּלוּם – כּמוֹ ִ חיים אחר, לוֹקח מ קרציוֹת וּפרעוֹשים הנטפלים לכּלבים. דוּגמה לטפּיל מזיק את, שגוֹדלה ֹ דפּה הז ִ קראת תמר הים. הצ ִ דפּה שנ ִ בּים היא צ י בהונות שלכם) ֵ כּשני סנטימטרים (כּמוֹ ציפורניים של שת דפּה ִ ל, והצ ֵ האלמוֹג כּל הזמן גד ֶ חיה על אלמוֹג אבן. מאחר שׁ קדוֹח לעצמה בּשלד ִ ממוּקמת בּמקוֹם אחד, היא חייבת ל האלמוֹג פתחים שדרכּם יוּכלוּ מי הים לחדור. בּסוֹפוֹ של דבר י הים חזקים הוּא ֵ רמ ִ האלמוֹג נחלש, וכאשר הים גוֹעש וז דפּה היא טפּיל מזיק. ִ ה הצ ֶ ה הז ֶ קר ִ שבּר. בּמ ִ פּשוּט נ ה של הסימבּיוֹזה ֶ ניין הז ִ שתמשים בּכסף, הע ִ כיוון שבּים לֹא מ ה, ֶ ה את ז ֶ י חיים שמשרתים ז ֵ נפוֹץ מאוֹד, ויש עוֹד הרבּה בּעל ויחים. בּכלל, שוּנית האלמוּגים לֹא יכוֹלה ִ ושני הצדדים מרו האלמוּגים, ֶ ים בּלי סימבּיוֹזה. אתם ודאי יוֹדעים שׁ ֵ תקי ִ לה י חיים, ואת ֵ ראים כּמוֹ אבנים, הם בּעצם בּעל ִ הם נ ֶ אפילוּ שׁ הן בּעצם ֶ ם אצוֹת, שׁ ִ ים ע ִ שיתוּף הפּעוּלה שלהם הם עוֹשׂ י ֵ צמחים. האצוֹת הזעירוֹת חיוֹת בּתוֹך חוֹרים קטנים שעל פּנ האלמוֹג. כּמוֹ הצמחים שאתם מכּירים, גם האצוֹת עוֹשׂוֹת ה התהליך ֶ הטמעה (פוטוסינתזה). זוֹכרים מהי הטמעה? ז י ליצור ֵ שתמשים בּאוֹר השמש וּבמי הים כּד ִ שבּוֹ הצמחים מ האלמוֹג נוֹתן ֶ קראים סוּכּרים. היות שׁ ִ בּגוּפם חומרי מזוֹן שנ י חיים ֵ לאצוֹת הקטנטנוֹת לגוּר בּחוֹרים שעליו, וכך בּעל הן ֶ הסוּכּרים שׁ ֵ לֹא יכוֹלים לאכוֹל אוֹתן, הן מעבירוֹת חלק מ שתמש בּהם גם הוּא כּמזוֹן, וכך שני ִ מייצרוֹת לאלמוֹג, שמ ים. האצוֹת גם עוֹזרוֹת לאלמוֹג לבנוֹת ֵ תקי ִ המינים יכוֹלים לה יך קוֹראים ֵ שמוֹע א ִ את שלד האבן שלוֹ. עכשיו אתם רוֹצים ל תבּלבּלוּ ִ הדגים י ֶ י שׁ ֵ ה? יש להן שם קצת ארוֹך, כּד ֶ לאצוֹת האל לות. אתם לֹא דגים, אז ֶ נת ָ ס ְ רצוּ לבטא אוֹתוֹ – זואוק ִ הם י ֶ כּשׁ חשופית הפסים על גבי ספוג כתום חשופית קטנטנה על גבי ספוג כתום, הספוג משמש לה גם כהסוואה, וגם כהגנה.
19 | ילדי טבעהדברים תבּלבּל... ִ ה מבּלי לה ֶ ה אתכם מבטאים את השם הז ֶ רא ִ נ יאָה. ֵ יוֹפ ְ ס ַ קראת ק ִ ם מדוּזה שנ ִ האצוֹת משתפוֹת פּעוּלה גם ע ץ, ונתקל במדוּזה, יוֹדע לבטח שלמדוּזה ִ היה בּים בּקי ֶ מי שׁ ה הזרוֹעוֹת הארוּכּוֹת שלה, ֶ מצאים בּקצ ִ יש תאים צוֹרבים הנ ה היא צדה את טרפה וּמשתקת ֶ וּבאמצעוּת הזרוֹעוֹת האל יאָה אין תאים צוֹרבים, וּמאחר שגם היא ֵ יוֹפ ְ ס ַ אוֹתוֹ. לק צריכה לאכוֹל, גם היא נעזרת בּסימבּיוֹזה, וגם היא מארחת ה של ֶ ה לז ֶ על גוּפה אצוֹת קטנוֹת, שלהן יש תפקיד דוֹמ האצוֹת שעל האלמוּגים. אבל למדוזה הייתה בּעיה. לאלמוֹג תמקם, ִ יש חוֹרים קטנים על הגוּף שבּהם יכוֹלוֹת האצוֹת לה ם הדברים הבּוֹלטים היחידים ִ ה המדוּזה, א ֶ אך מה תעשׂ שתכּן הם זרוֹעוֹת קצרצרות ִ יהם יכוֹלוֹת האצוֹת לה ֵ שעל מצאת למעלה? ִ י נ ֵ מצאוֹת בּחלקה התחתוֹן, והשמש הר ִ הנ ין פּרנסה – מפעילים את ֵ חיוֹת וא ִ תבּרר שכּשרוֹצים ל ִ מ תהפּכה על ִ תה המדוּזה. היא ה ְ ה בּדיוּק מה שעשׂ ֶ מיוֹן, וז ִ הד שתכּנוּ בּקצוֹת ִ ה ֶ גבּה, והחלה לשחוֹת הפוּך, וכך האצוֹת שׁ זרוֹעוֹתיה חשׂוּפוֹת לשמש, והן יכוֹלוֹת לעשׂוֹת את פּעוּלת ההטמעה וּלשלם למדוּזה שכר דירה בּצורת סוּכּרים. י חיים שוֹנים. ֵ תקיימת סימבּיוֹזה בּין בּעל ִ ם מ ִ חוּץ למי ִ גם מ ה לכם ֶ ם עוֹל ִ ינתיים, א ֵ ה נדבּר בּפעם הבאה. וּב ֶ אבל על ז רעיוֹן אוֹ שראיתם סימבּיוֹזה בּטבע – כּתבוּ לנוּ. אלמוג הכוכבן ואצות צדפת תמר הים קודחת באלמוג מדוזת קסיופיאה ואצות
ילדי טבע הדברים | 20 מערת הנטיפים שבשכונת דניה בחיפה לב בוגוסלבסקי כתב וצילם:
21 | ילדי טבעהדברים י כן, הייתה ארץ ֵ פנ ִ ם, וגם ל ִ צרי ִ מ ִ ראל עלוּ מ ְ שׂ ִ י י ֵ מאז שבּנ התחילה ֶ אשוֹן, שׁ ִ קדש הר ִ ראל מיוּשבת. בּתקוּפת בּית המ ְ שׂ ִ י היוֹת מרכּז ִ שנה, היא גם הפכה ל 3,000- ִ י קצת פּחוֹת מ ֵ פנ ִ ל ם כּל הממלכוֹת שהיוּ סביבה. מאז ִ היה בּקשר ע ֶ חשוּב שׁ י אדם - בּערים ֵ ועד היוֹם, כּל הזמן חיוּ בארץ ישראל בּנ ה ֶ יהם. לכן, כּמעט בּכל מקוֹם שנחפּוֹר בּוֹ נגל ֵ ינ ֵ ובכּפרים, וּב רידים של יישוּבים ועמים שחיוּ כּאן פּעם. באמצעות ְ שׂ יאוֹלוֹגיה – שעוֹסקת בּחקר עתיקות וּשרידים של ֵ הארכ תרחש ִ ה ֶ מצוא הוכחות למה שׁ ִ ישובים קדומים – מנסים ל ִ י בּארץ (וּבכל מקוֹם בּעוֹלם) בּשנים עברו. אנחנוּ אוֹהבים ה די ֶ י התנ"ך, כּי ז ֵ מצאים שמתאימים לסיפּוּר ִ מצוֹא מ ִ מאוֹד ל יהם. ֵ מצאים של דברים שקוֹדם רק קראנוּ על ִ ראוֹת מ ִ רגש ל ְ מ בנוֹת חייב ִ הוֹלך ל ֶ ראל יש חוֹק שקוֹבע שכּל מי שׁ ְ שׂ ִ בּמדינת י קרוֹא לרשוּת העתיקוֹת, שאחראית על גילוּי ִ קוֹדם כּול ל הרשות בּוֹדקת וּמוֹצאת ֶ עתיקוֹת וּשמירה עליהן. רק לאחר שׁ מצא חשוּב ואז ִ ין בּמקוֹם משהוּ חשוּב, או מוצאת מ ֵ שא חוֹפרים מסביבוֹ וּמעבירים אוֹתוֹ למקוֹם שמוּר, אוֹ אפילוּ בנות. ִ אוֹן, מותר להתחיל ל ֵ למוּז ראל היה פּעם ים גדוֹל מאוֹד ְ שׂ ִ מעל שטחה של מדינת י י חיים, שלחלק ֵ קרא ים תטיס. בּים חיוּ מיליארדי בּעל ִ שנ הם היוּ עצמוֹת (כּמוֹ לדגים, וללווייתנים), וחיוּ בּוֹ, ֵ גדוֹל מ ה ֶ י החיים האל ֵ כּמוֹ בּכל ים, גם צדפות ושבּלוּלים. כּשבּעל מתוּ, השלדים שלהם שקעוּ על קרקעית הים ויצרוּ שם קרא סידן. לאחר ִ שכבוֹת על גבּי שכבוֹת של חוֹמר לבן שנ ם ִ הם שכבוּ על קרקעית הים, בּלחץ המי ֶ מיליוני שנים שׁ י שים תטיס נסוֹג ֵ י גיר. אחר ֵ הם סלע ֵ העצום, נוֹצרוּ מ תרוֹממוּ בּארץ הרים, בּהם ִ כּתוֹצאה מתנוּעת היבּשוֹת, וה תרוֹממוּ איתם גם שכבוֹת הגיר. ִ י הכּרמל, ה ֵ ם והר ִ י ירוּשלי ֵ הר לכן, כּשאתם מטיילים בּהרים, פּעמים רבּוֹת אתם רוֹאים ה היוּ פּעם בּקרקעית הים, ֶ סלעים לבנים. הסלעים האל מצאים גם בּעוֹמק הקרקע. ִ והם נ
ילדי טבע הדברים | 22
23 | ילדי טבעהדברים יפה שכוּנה חדשה ֵ שנה בּערך הקימוּ בּח 50 י ֵ פנ ִ ל וקראוּ לה דניה. בּזמן שבּנוּ את השכוּנה וסללוּ את הכּבישים – גילוּ פּתאוֹם פּתח של מערה. כנסוּ אל תוֹכה, ראוּ שמדוּבּר בּמערת ִ כּשנ אש ֹ נטיפים שיש בּה צוּרוֹת מדהימוֹת. ר הבין כי מדוּבּר בּמערה ֶ יפה, שׁ ֵ עיריית ח קנוֹת את השטח שבּוֹ ִ חשוּבה מאוֹד, החליט ל בנוּ עליה ויהרסוּ ִ י שלֹא י ֵ מצאת המערה, כּד ִ נ שאירוּ ִ אוֹתה. וּכשבּנוּ מעליה את הכּביש, ה י ֵ כסה של בּיוּב, כּד ִ ה כּמוֹ מ ֶ רא ִ פּתח כּניסה שנ פגעוּ בּה. ִ יכּנסוּ לתוֹכה וי ִ שלֹא י ם חוֹדרים ִ המי ֶ יך נוֹצרת מערת נטיפים? כּשׁ ֵ וא י הגיר, הם ממיסים ֵ אל תוֹך החריצים בּסלע אוֹתם, ונוֹצרת מין תערוֹבת שמכילה את החוֹמר ם. ההמסה נעשׂית כּל ִ ם קצת מי ִ ה את הסלע, ע ֶ שבּוֹנ כּך לאט, שעד שנוֹצרת טיפּה לוֹקח הרבּה זמן, ואז, כּדרכּן שארת תלוּיה על הסלע עד שיגיעוּ עוד ִ של טיפּוֹת – היא נ ה לוֹקח ממש הרבּה ֶ גרמוּ לה ליפּוֹל מטה. אבל מאחר שז ִ ם וי ִ מי תייבּשת, ומה שאנחנוּ רוֹאים זה טיפּה לבנה ִ זמן, הטיפּה מ היוֹת אבן גיר. וכך, ִ יבשה וקשה כּמוֹ אבן, כּי הטיפּה חוֹזרת ל פעמים מיליוני שנים, טיפּה ִ י שנים, ול ֵ בּתהליך שנמשך אלפ בנים בּצוּרוֹת ִ צטבּרת על טיפּה, ונוֹצרים על תקרת המערה מ ִ מ יפוֹת וּמשוּנוֹת. מבנים אלה נקראים נטיפים, כּי הם כּאילוּ ם החוֹמר המוּמס ִ קרים שבּהם הטיפּוֹת ע ִ קרה. בּמ ִ הת ֵ נוֹטפים מ תייבּש על הקרקע, ואז ִ את מטפטפוֹת לקרקע, החוֹמר מ ֹ בּכל ז גדלי החוֹל שאנחנוּ בּוֹנים על חוֹף הים, ִ גדלים, כּמוֹ מ ִ נוֹצרים מ ם ונוֹתנים לוֹ לטפטף כּלפּי מטה ִ ם מי ִ כּשאנחנוּ לוֹקחים חוֹל ע ראים כּמוֹ ִ ה נקראים זקיפים, כי הם נ ֶ מבין האצבּעוֹת שלנוּ. אל גדלים זקוּפים. ִ מ בעם של הזקיפים והנטיפים הוּא לבן ואפילוּ ִ הם נוֹצרים, צ ֶ כּשׁ שקוף. אבל בּמשך השנים החוֹמרים האחרים שיש בּהם, כשהם י ֵ ויר צוֹבעים אוֹתם בּכל מינ ִ ם החמצן שבּאו ִ בּאים בּמגע ע הבּרזל שיש בּקרקע שפּשוּט ֵ הפיים, כּמוֹ אדוֹם (מ ֵ צבעים יפ קרא גוֹפרית). ִ מצא בּקרקע ונ ִ מחליד), צהוֹב וכתוֹם (מחוֹמר שנ הטבע יוצר את הפּיסוּל שלוֹ, לנוּ נוֹתר רק לבוֹא ֶ י שׁ ֵ ואחר ה שם נטיפים וזקיפים ֶ רא ִ ין מה אנחנוּ רוֹאים. אנחנוּ נ ֵ וּלדמי ה שמזהים שם ֶ בצורת וילוֹנוֹת, אוזני פּיל, מדוּזוֹת, ויש כּאל י חיים. ֵ אפילוּ פּרצוּפים של בּני אדם אוֹ בּעל
לד"ר אפי שלום, שאול כּמה שאלות. ִ לת תוּכּים ורציתי ל ֶ ד ַ ג ְ שמי שקד, אני מ בה אַחת כּחוּלה ֵ בוֹת וזכר (נק ֵ לוש דררות, שתי נק ָ יש לי ש טילה ֵ ירוּקה כּבר ה ַ בה ה ֵ ין להּ זכר, וזוּג ירוק). הנק ֵ א ֶ ש מצאתי אותן שבוּרוֹת - ַ ר שבוּע ַ יצים, וּלאַח ֵ ארבע בּ מה זה קרה? האם צריך ָ היא שברה אותן… ל ֶ ה ש ֶ רא ִ כּנ ירוק? ַ הזוּג ה ֵ בה הכּחוּלה מ ֵ להפריד את הנק יילים - שלוש ֵ לת חמישה קוקט ֶ ד ַ ג ְ בנוסף לכך אני מ פריעה לאחד ַ תמיד מ ֶ בה אַחת ש ֵ י זכרים. יש נק ֵ נ ְ נקבות וּש ם היא צריכה זכר? יש עוד ִ ה? הא ֶ זה קור ַ הזוּגות. מדוּע ל היא זרקה אותן. ָ ב ֲ יצים, א ֵ טילה כּבר שבע בּ ֵ ה ֶ בה, ש ֵ נק רת? ֶ ייל דוג ֵ בת הקוקט ֵ היא נהגה כּך? כּמה זמן נק ַ מדוּע ר מדיי שאלות, ֵ לא שאלתי יות ֶ ווה ש ַ מק שקד לוי, קרית גת שקד שלום , טילה הן פּוריוֹת ֵ ה ֶ יצים ש ֵ ב אם הבּ ֵ יט ֵ עת ה ַ נקבת התוכי יוד יהן, ֵ דגור על ִ תחיל ל ַ יצים פּוריוֹת, היא ת ֵ או לא. אם הבּ שבּור אותן ִ דגור אלא ת ִ הפוּך, היא לא ת ֶ ה ה ֶ קר ִ מ ַ ל בּ ָ ב ֲ א ל ָ ב ֲ ח ַ ך מזין ו ֶ ר ֶ ש לו ע ֵ י ֶ יוון ש ֵ כּ ִ ותאכל את התוכן שלהן, מ חות ָ יצים מוּזנ ֵ בּ ֶ עת ש ַ ה היא יוד ֶ ז ִ ז אותו. חוּץ מ ֵ לבזבּ יצים סרוּחות… ֵ הופכות, בּשלב מסוּים, לב שוּט לרכוש זכר ָ ין הדררות, אוּלי פּ ֵ ין צורך להפריד בּ ֵ א יילים - ֵ צל הקוקט ֵ עבוּר הדררה הכּחוּלה. זה גם המצב א לה. ָ תא ההט ִ אכלות וּמוּשלכות מ ֶ ינן פּוריוֹת נ ֵ א ֶ ביצים ש מת, ואוּלי כּדאי ֶ הקוקטיילית משוּעמ ֶ ן מאוד ש ֵ ייתכ רכּוש להּ בּן זוּג. ִ ל ַ ימים, ואני בּטוּח 20 שך ֶ רת במ ֶ ייל דוג ֵ בת הקוקט ֵ נק ר ויניבוּ גוזלים. ֵ חות יות ָ ינה מוּצל ֶ הי ִ שבעתיד ההטלות ת שלום ד״ר וגשל אפי, ני בּת ארבע. ָ ה גרמ ֶ ת רוע ַ בּ ְ יש לי כּל ת להּ אוכל ֵ ת ָ ג ל ֵ תחילה להשמין, ואני דוא ִ לאחרונה היא ה אָה, ֵ ינונית מל ֵ עם ביום בּכמוּת נורמלית (קערה בּ ַ פּ ַ קבוּע הליכות, אבל היא עוד ַ חת אותהּ ל ַ תחלתי לק ִ לא גדוּשה). ה עת מה לעשׂות. ַ ה לד ֶ ייתי רוצ ָ לא רזתה כּל כּך. ה חזיר לי תשוּבה. ַ ת ֶ אני אמשיך עם ההליכות עד ש עמית בר-נתן, נהריה ילדי טבע הדברים | 24 סיפורים וטרינריים שאלות לד"ר אפי וגשל www. vet4pet .org. i l איירה: מירב שדה-לביא
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=